הפנטזיה הרגעית

בחודש האחרון הייתי תקוע הרבה זמן בנקודה הזו שאני נמצא בה עכשיו.
בלי חיים יושב מול מחשב, מנסה למצוא פתרון זמני לשיעמום הגובר ברחבי הרשת.
וכאשר נכנסים למוד בהייה חסרת תועלת במסך שנמצא מול העיניים אתה בעצם מתחיל בו זמנית לבהות במסך שנמצא בכיוון ההפוך - זה שמשדר תמונות מומחשות של המחשבות והזכרונות שלך אל צידו האחורי של האישון.

בין יתר השיטוטים שלי יוצא לי לשחק רברסי באינטרנט, רברסי למי שלא יודע זה מעין משחק לוח שבא ביחד עם הווינדווס ובעצם אתה יושב ומשחק נגד משועמם אנונימי אחר אי שם בעולם.
וככה קורה שאחרי שני מהלכי פתיחה אני כבר מצליח לנבא את עשרת המהלכים הבאים עד להפסדי המר. ב-90 אחוז מהמקרים אני צודק ז"א מפסיד בסוף בדיוק כמו שציפיתי, במקרים האחרים שאני לא מפסיד זה בגלל שהשחקן השני פשוט לא שיחק טוב.
ואני שואל את עצמי, האם העובדה שאני יודע מה יקרה לא אמורה לתת לי יתרון ולהוביל את הדברים אחרת? מסתבר שלא. כמה שאני מנסה הדברים קורים כאילו נכתבו מראש.

כל המשחק הזה מתערבב לי בסרטים שאני אוכל בהזיות שלי מול המסך.. פתאום עולה תחושה מוזרה, כמו ההוא שצעק "יוריקה מצאתי", צעקתי "צדקתי".. אבל זה יותר כמו "צדקתי .. שיט.."
למה שיט?
בדיוק בנקודה הזו ראיתי את עצמי לפני 10-15-20 שנה.. כשחשבתי על העתיד שלי.
איכשהו היה לי ברור שאני אגיע לכאן, ולא משנה מה עשיתי בשנים האלה, כל נסיונות הבריחה מהגורל הזה היו חלק מהמהלכים הצפויים.. רק שהמציאות היא שחקן לא רע.. המציאות היא לא ילדון שעושה טעויות ונותן לי לנצח מן ההפקר.
המציאות היא שחקן שיודע לשחק בדיוק כמו שחשבתי שישחק, והנה הגעתי לאמצע המשחק אולי כבר יותר לכיוון הסיום.
עדיין לא יכול להגיד שהפסדתי כי זה לא נגמר עד שהגברת השמנה תשיר
אבל אם המשחק הזה ימשיך להיות צפוי כל כך , אני כבר יודע מה יהיה בסוף.