הרבה זמן שלא דיברנו יומנצ'ו
הימים האחרונים מביאים איתם רגשות נוספים
כמו גלים שמלטפים את החוף ונמשכים חזרה אחורה
הגלים של הרגש באים בטבעיות ונמשכים אחורה על ידי במשיכה מהירה של מודעות.
בימים האחרונים יצא לי לראות פתאום עוד נקודות בו. מעבר לאידיאליזציה. זה לא קשור בכלל הוא מדהים אותי באנושיות שבו. המורכבות שבו.
הצצות חטופות לפינות בנפש שלא שיערתי שהן שם.
אני לא יודעת למה יש לי דעות קדומות, אני שונאת דעות קדומות. אבל בתור החננה של השכבה לשעבר יש לי נטייה לשים תוית על כל מי שאני חוששת שיידחה אותי.
והוא כל כך יפה, חכם ומיוחד שנתתי לעצמי לקטלג אותו מסיבה לא ברורה ועל לא עוול בכפו כשטחי, לא מעניין ואחד שבטח קיבל כל מה שרצה בחיים אז הוא בטח גם מפונק.
זה שהצהרנו שזו לא תהיה מערכת יחסים עזר לי ברצון להנמיך את ההיגיון שלנו יחד. גם הצהרתי בקול שגם ככה זה לא היה עובד בנינו, כשהוא שאל למה לא נתתי תשובה. לא הייתה לי כזאת, חוץ מההנמכה המלאכותית.
אבל בימים האחרונים בזמן משותף של שיחות ואפילו יציאה משותפת מהבית וכמה אינטראקציות "וניליות" מקשות עלי להחזיק את ההנמכה הזאת.
כל עוד הרגש שלי אליו היה מבוסס על אידיאליזציה מלאכותית שלו בתור שולט, ידעתי בתת מודע שזה מבוסס על כלום ויכולתי לזרום עם זה..
אבל זה הופך להיות קצת מפחיד כשבכל יום שעובר אני מגלה שהוא באמת גבר מדהים.
אסור לי להתאהב. אסור לי להתאהב. זה לא מה שסיכמנו. אסור לי להתאהב. אסור לי. דיברנו על זה. את תהרסי את זה. את לא תראי אותו יותר. אסור לך להתאהב מטומטמת תפסיקי. אסור. להתאהב.
