חלקת גן עדן

יותר מרגשות אני בן אדם של חיבורים. זה עלול לבלבל את מי שלא מכיר, אבל לפעמים יש איזו כימיה רגעית שמעצימה את התחושה והופכת שני זרים למחוברים לאותו הרגע. ובאותו רגע זה חזק וממלא. פשוט חיבור. זה לא אומר כלום על מחר..לא מחייב שזה רומנטי או מיני, פשוט אנרגיות שהתחברו בזמן הנכון וברגע הנכון ובנקודה הזו השלימו. פעם הייתי מרגישה צורך לשחזר, אבל למדתי להכיר שהדברים האלה ברוב המקרים הם רגעיים ומיוחדים דווקא בבר החלוף שלהם והכי נכון ברוב המקרים להשאיר את זה בדיוק ככה עם טעם מתוק בפה.

72 שעות לסדום 

אני וBlueyes מנהלים את השיחה שבעקבותיה עלה הפוסט על החוקים החדשים.

48 שעות לסדום

בלי קשר ישיר אלי, Blueyes והמלכה עדן נפגשים. החיבור בינהם מתחזק ויש דיבור רציני על לקחת צעד קדימה (הם מכירים מלפני הערב המשותף שלנו)

24 שעות לסדום 

מתנהלת שיחה נוספת ביני לבין Blueyes 

אני יוצאת מהשיחה קצת מבולבלת

הוא נסע לשלושה שבועות. והוא לא בטוח מה יקרה כשיחזור. האם אנחנו עוד נהיה או לא נהיה בעקבות ההתקרבות שלו ושל המלכה עדן. הוא יודע שיש מספר אירועים על הפרק, וout of caricature של השולט, כבן אדם, לא רוצה לגרום לי לחכות כאשר הוא לא יודע מה תהיה הדינמיקה כשיחזור וכמה יוכל לתת מעצמו.

אני עוד מתענגת על שאריות השיחה מלפני יומיים. מגמגמת שנמשיך כרגיל.

אבל מרגישה שמשהו קצת נשבר לי הסיפור מסגרת, הוא מבחינתו מוכן לשחרר. כמה שאני אעמיד פנים, אני אצטרך הרבה יותר כדי להרגיש באמת שלו. 

סדום-

הגעתי בתחושות מורכבות עם עצמי. על פניו הרגשתי נהדר. אמרתי לעצמי שגם ככה אני לא בקטע של מישהו ספציפי ואני פשוט אעשה את הדברים שגם ככה קבעתי עם חברים מראש. סשן מדיקל עם המתוקה מכולן (שכלל גם אקדח סיכות?! מה?! חחח עוד לא הבנתי מה קרה שם) וטסט לשעווה של הנרות היפים שnoamika האלופה התחילה לייצר לאחרונה (אגב נהדרים! ממליצה בחום! וכן זה משחק מילים מכוון)

נורא רציתי לשתות קצת בהתחלה (לא משתכרת, כוס יין וחצי כזה לפתוח קצת את הלב) אבל אסור לפני מדיקל ולכן אחרי סבב שלומים (הצלחתי לשמחתי להגיע ממש לפתיחה) חיכיתי לממתתקית ולחבר שאמר שאוכל לשים עליו ראש במידה ויצליח להגיע.

ממתקית הגיעה ושתינו נורא היינו להוטות להתחיל. היו לה תכניות גם אחרי ולי היו תכניות לשתות. החבר עוד לא הגיע וניסינו לאתר מישהו חביק (חביק - גבר רנדומלי שנראה שיהיה נח לפחדנית חובבת מחטים כמוני לחבק תוך כדי המחטים כדי להקל).

אחרי כמה נסיונות ברגע שפשוט התיישבתי על הכיסא נכנס J .

ראיתי אותו בפייסבוק, לא זכרתי תכנים אבל זכרתי שממש עפתי על הקעקועים שלו.

היא אמרה לו שלום והסבירה שאנחנו מחכות למישהו שיחבק אותי ואחרי רגע "אולי אתה תחבק אותה?". הרמתי אליו מבט והעיניים שלנו התנגשו. היה שם חיבור בהחלט. הוא נעמד מולי והתחיל לדבר איתי. היה לו קול נעים ומרגיע ומגע מכבד ומכיל. הוא ידע להגיד בדיוק את הדברים הנכונים ובכל דקירה התקרבנו קצת יותר עד שבזמן הוצאת המחטים כבר היינו לחי אל לחי כאשר אני מניחה את ידי על הלחי השנייה. הוא היה מקסים, נעים וחיובי וממש שמחתי שהוא זה שאייש את עמדת המחבק.

אחר כך המשכנו החוצה. הוא רצה לבדוק משהו ברכב ואני רציתי לשתות את היין שהבאתי מבעוד מועד כאשר ידעתי שאקדים ושכחתי שאסור לי לשתות לפני. דיברנו קצת וגם ללא נעיצת מחטים הוא המשיך להיות נעים ונחמד ונהנתי נורא מהשיח והחברה.

חזרנו והסתובבנו קצת עד שנכנסנו חזרה אל הכלוב הגדול ושם בדיוק ה-הוא הגיע.

הוא..נקרא לו A הוא חזק ובעל נוכחות. יש לו קסם אישי ברמות של נפט בערב הסעודית, ברמות של עגלות בוגבו בבני ברק, ברמות של מחלות מין בשנות ה60...מלא מלא..ממש נוזל ממנו החוצה..

אם לשים את הקלפים על השולחן אין לי בו עניין רומנטי או מחשבה לכיוון קשר של שליטה כי בשני המקרים יש חוסר התאמה (אני עדינה ושברירית והוא...פחות..) 

אבל יש בי עניין כללי בו, הוא מסקרן אותי כאדם והתקשורת איתו נעימה לי. יש המון דברים שאני מסיקה לגביו והוא אדם שכיף להיות קרובה אליו. ראיתי אותו והמשיכה הממגנטת שלו הייתה על on .

חיבקתי אותו סוף סוף, אחרי זמן מה שאנחנו מכירים ברמה הדיגיטלית בלבד והרגשתי את החיבור נרקם ומתחזק במבט עמוק בעיניים. J קלט את הוייב והמשיך הלאה ובכך לעת עתה החיבור עם J הסתיים.

אחרי דקה בערך noamika סימנה לי שהגיע הזמן לטסט הנרות שלנו ואני פתחתי את קשירת הקולר של החולצה שאחרי העורף וחשפתי לקהל את שדי הבקרוב מאוד צבעוניים.

היא טיפטפה נרות בצבעים שונים מגבהים שונים והקשיבה לצלילים שאני מפיקה כאשר השעווה פוגעת בעור. חייבת לפרגן ולומר שהנרות היו נעימים ומאוד מדוייקים במינונים שלהם, לפחות עבורי.

הוא הסתכל עליה בזמן הטפטופים וראיתי את המבט שלו בטיפות השעווה שעוזבות את מקומן סביב הלהבה הבוערת ועושות דרכן באוויר לכיוון החזה שלי. הסתכלתי אליה ואמרתי לה "אולי תתני לו גם לנסות?".

היא סיימה לבדוק את כל הנרות ואז נתנה לו לעשות טסט בעצמו. הוא תפס את מקומו מולי והישיר אלי מבט כאשר שני נרות בוערים בשתי ידיו "מילת ביטחון?" הוא שאל. הייתי במצב רוח קליל ושאלתי בחיוך "מילת ביטחון לשעווה?" הוא לא ענה. רק המתין עם מבט רציני. הרצנתי בעצמי ועניתי "אדום" בעודי תוהה מה הוא מתכוון לעולל לי.

הוא מאוד תיאטרלי והמשיך את טיפטופי השעווה בצורה יפיפיה, בתנועות ומחוות כמעט ריקודיות בידיים, לעיתים תופס אותי מהצוואר או הסנטר ומסיט את מבטי ממנו לתקרה.

ואז היה רגע שכאילו העולם לרגע נמוג. הוא החזיק אותי מהצוואר בשמבטי במבטו ופתאום הרגשתי את מגע ידו על לחיי ללא כל אזהרה סטירת לחי חזקה ומטלטלת. הייתי בהלם, הסתכלתי בעיניו וראיתי את זה. הוא בא לצוד.

יש ציידים שצדים בשביל הספורט, יש כאלו שצדים בשביל למכור את הפרווה ויש כאלה שהם פשוט רעבים...הסתכלתי לו בעיניים..והוא נראה רעב..ובמבט שלו הרגשתי את עצמי הופכת לבמבי.

הוא סובב אותי ושאל "כמה את חושבת שתוכלי לספוג?" באמת שלא ידעתי. "אני לא יודעת. אני בכלל לא מזוכיסטית."

הוא סידר אותי בפוזיציה שתהיה לו נוחה והתחיל...הוא הכה בי שוב ושוב עם הידיים לפי הקצב של המוזיקה ואני הרגשתי את עצמי נשברת בכל נחיתה של היד שלו. כאב לי אבל בכל מגע הרגשתי אותו. לא רק את היד, בכל ספנק הרגשתי את הלב שלו שם. באופן בלתי מודע הגוף שלי ברח קדימה שוב ושוב והוא החזיר אותי למקומי. נתתי לו את הגוף שלי והוא ידע לנווט בין העוצמות של מה שהוא רצה להעביר ומה שאני יכולתי לספוג. היו רגעים שנשברתי ואפילו פעם אחת כבר נפלתי על ברכיי בחולשה והוא תפס אותי מאחורה וחיבק. אחרי כמה נשימות נעמדתי שוב על רגליי. בשלב מסוים מישהי התקרבה אלי לאוזן ואמרה לי שהיא מעריצה אותי ואני לא הבנתי על מה. (אגב טיפ כללי - תנסו שלא לדבר עם נשלטים באמצע סשן, זה לא הזמן, היא לא הייתה היחידה אתמול). 

עם כמה שהוא הכאיב לי הוא ידע גם לדאוג ובדק איתי שאני בסדר, ידע לעצור לתת לי לנשום כמה שניות וללטף תוך כדי ואפילו שלח חבר להביא לי כוס מים קרים. 

הרגשתי אותו וידעתי שהוא יכל להמשיך ולהמשיך ורק הוא יודע מה היה לו שם שהיה צריך לצאת באותו סשן עד שלא יכולתי יותר וביקשתי לעצור.

ההמשך היה כבר הרבה יותר עדין. צ'ייסר עם חברים, שלום לקימברלי ודש מחברה משותפת, קצת ריקודים וקצת אוויר למעלה וקצת שיחה שקאה עם כמה חברים.

להפתעתי כשירדתי אחרי הפסקת התרעננות למעלה ראיתי שכבר כמעט התרוקן. זה היה הסדום השני שלי ושכחתי שזה לא המסיבות של עד 5 בבוקר. רציתי עוד קצת לרקוד אז עשיתי קצת פוזות על A עם הלולאה התלויה ליד הכלוב, לא שיש לי רבע מהשרירים שאני צריכה כדי להרים את עצמי, אבל נתמכתי וקפצתי והשתוללתי בעזרתה עד מיצוי הכוחות.

עלינו למעלה להוריד קצת אנרגיות לפני שיוצאים הביתה ויצאנו איש איש לדרכו.

הייתה לי נסיעה של כמעט שעה הביתה והתחושות בטן היו מעורבבות. 

כמובן שנהנתי, אין ספק. נהנתי מכל רגע. מגע נכון, אווירה טובה, חברים, מוסיקה טובה (ממש יש לציין) וחיבורים נהדרים..היה כל מה שיכולתי לרצות בערב כזה..

אבל המערבולת בבטן נעה בין זה ששברתי את המילה ואת החוקים שקבעתי עם Blueyes כאשר נתתי לA לסשן אותי לבין השאלה שעשתה לי בחילה אפילו יותר חזקה - האם יהיה לו איכפת? אם יהיה לו איכפת זה מתוך שימור של קווי המשחק בנינו או שבאמת? 

כפי שציינתי בעבר המנגנון שלי פועל על ריצוי, ואם הוא לא באמת מונח כרגע בדעת של לרצות ממני..האם יש בכלל טעם? 

מפחיד אותי לשחרר לו את היד. איתו חזרתי לעולם הזה והוא העוגן שלי. מעבר לזה שבמהלך הזמן הפכנו גם לחברים. כל הקהילה הזאת מפחיד אותי להתערבב בה ולא סתם שאלתי את השאלה איך יודעים, כי נראה קצת שכולם מדברים על כולם ואני בכלל לא אוהבת לדבר. כל עוד לא פגעו בי או עשו למולי איזה משהו קיצוני אני אוהבת את כולם. אבל בעולם שהולך מאוד לפי "ספר לי מי הם חבריך" קשה להיות חברה של כולם, כאשר מצד שני אני לא מכירה פונקציה אחרת.

עוד לא החלטתי היכן גלגל הרגשות שלי עוצר הבוקר. בין שמחה ונעימות לרגשות אשם אבל בינתיים העייפות והבילבול משתלטים על הכל. 

מניחה שאין מנוס מלהגיע אל הרגע שאני חייבת לשים בצד את הכמיהה להיות שייכת לאחר ואהיה חייבת להתמודד עם להיות שייכת לעצמי.

תודה לכל מי שהיה, תודה לכל מי שקרא, אוהבת את כולכם והאמת שלא נראה לי שאיזשהם דיבורים או רמיזות שזה מוריד מערכי יצליחו לשנות לי את זה ❤️

והגענו לחלק האומנותי 😁

אז למי שהיה ולא זיהה זה מה שנבחר בסוף-

תודה לA על חיבור מעולה וצבעוני-

ובאמת פירגון לnoamika על הנרות. נעימים ומדוייקים בחום מעורר אבל שלא גורם כוויות או תגובות עוריות ובנוסף חזרתי הכי נקייה מאי פעם מבחינת ההסרה. ברוכים הבאים למפגש הדובים -

שיהיה לנו יום שקט ורגוע וחג שמח, שלכם עוד מתאוששת בפיג'מה 

ניקסי 💖