"אז מה בעצם ההבדל?" הוא תמהה בעודו מלטף את ראשי על ברכיו על הספה שלי. אצלי בדמיון דובים לבנים רוקדים סביבנו.
"בין נועה וניקסי? וואו הן ממש הפוכות.." אמרתי את הנתון כאילו הוא אמור להיות מובן מאליו.
הוא המשיך ללטף ואני סובבתי את הראש כך שאף צד לא יפסיד את הפינוק הזה ככה באמצע החיים.
"אז..?" הוא התעקש.
"נועה היא אישיות נמנעת. היא לא תדבר אם היא לא בטוחה שמעוניינים לשמוע אותה, היא לא תתעמת, היא לא תתנסה, היא חסרת ביטחון באופן כללי וגורף." הסברתי
"וניקסי?"
"ניקסי..ניקסי היא האלטר אגו של נועה..נכון שגם היא כנועה ומתמסרת, אבל רק במי שהיא תבחר לתת לו את הכלים. היא אמיצה, אין לה בושה, היא עושה בלי הרבה מחשבה. נחושה לנסות, להתנסות ולהינות."
"וואלה.."
"ואל תשכח את זו שהצטרפה לאחרונה..היא עוד מתגבשת, הנסיכה ניקסי, אבל היא שם. היא כבר עם קווים נרקיסיסטים. לא רעה, אבל לא מתנצלת, לא מתביישת לבקש ולקבל. היא עוד בהרצה אבל.."
שתקנו
הוא הכניס אט אט את ידיו אל תוך הצווארון העגול של הסריג היישר אל תוך החזיה.
עבר בי רעד.
הראש שלי אמר "לאטטטט" אבל הגוף שלי אמר לו לסתום.
הוא נגע בשדיים ואמר לי שאני נעימה.
חייכתי בשתיקה והוא הפך אותי על הגב.
הוא הכניס את ידיו שוב אל מתחת לסריג, מתחשב בבקשות קודמות שלי לא להתפשט.
אני הרמתי את הסריג וחשפתי את החזייה הורודה- סגולה החמודה.
הוא שלף את שדיי ואני נשענתי אחורה, מתענגת על המגע שלו..
הוא החל לשחק לי בפטמות. למשוך ולנשוך ואני התקפלתי מכאבים מתוקים וצמרמורות חרמנות מכף רגל ועד ראש.
בשלב מסוים שאל "לעצור?"
"לא אמרתי מספיק" אמרתי בקול חלש. ככה בשנייה הרגשתי קטנה לידו.
"תנסי לבקש" חייך
הסתכלתי עליו. נתתי לקיום שלו לחלחל לי.
"אפשר בבקשה עוד?" לחשתי במבט חרמן וכנוע
"תנסי שוב" חייך עוד
"אפשר בבקשה עוד?" אמרתי והפעם השתדלתי להפיק צליל של ממש.
"תנסי שוב" חייך אפילו עוד. ואני הבנתי את הכוונה. הסתכלתי עליו, המשכתי לספוג את הנוכחות שלו וביקשתי
"אפשר עוד אדוני?"
וזו הפעם הראשונה שהצלחתי לדמיין מישהו אחר חוץ מBlueyes במקום הזה...