זה מוזר המצב הזה
קצת פרדוקסלי
כמות המחשבות והרגשות שצפים במהלך היום הם לא בגדר הנורמה. פי כמה מאות מהנורמה לדעתי. ומצד שני אתה חוקרת כל מחשבה ומחשבה בניסיון נואש לגלות אם זו מחשבה "שלך" או של התסמינים. חרדה? או גילוי עצמי?
את מנסה להיזכר בגרעין שלך, בערכי הליבה שלך, בשאיפות שלך, כל החלקים שעיצבו אותך בתקו ההיא, אי שם לפני שהכל התחרבן.
מנסה להבין אם יש משהו אמיתי בכל התקופה האחרונה בחייך או שכל קשר בין הדמות שהיית ל"את" המקורית מקרי בהחלט.
מתלבטת אם לנסות לבחור מבריכת האפשרויות הקיימות בראש או לוותר על לנסות לחבר רמזים בשביל לגלות מדוע הלכת בדרך מסוימת או החלטת על מסלול מסוים, או פשוט לנסות להבין מה את מרגישה ברגע זה ממש. האם זה רגש אמיתי? האם ה"עובדות" שמובילות אותו נכונות? האם הנועה הזו בכלל כשירה לבצע החלטות כאלו כרגע?
ונושא אחד, בלתי אפשרי להכרעה, מנקר בראשי ללא הרף. ואני מנסה לאתר כל רמז שיעזור לי להבין - מה אני רוצה?