אנשים נורמטיבים בחיים לא היו מבינים את המשפט הזה אבל שיערתי לעצמי שבכלוב הוא יהיה יותר מובן והגיוני, אמנם לא לכל מי שפה הוא יהיה מובן כי מי שפה נטו בשביל מין בהחלט לא יבין.
אבל לאלה שמוצאים בבדסמ משהו מעבר, לא רק שזה יהיה מובן אלה הם גם אפילו יזדהו איתו.
כאב, איך אני אתאר אותו? יש לדעתי שתי סוגים של כאב, כאב נשלט וכאב בלתי נשלט.
כאב בלתי נשלט, אני מניחה שזה דרך אחרת להגיד כאב אמיתי. כאב שאין שליטה בו או רצון בו, כאב כזה נדיר שמישהו ירצה. כאב כזה זה כאב שקשה לקום ממנו, המשפט בהחלט לא מדבר על כאב כזה, כאב כזה לדעתי לא ניתן לתאר בפשטות כזו, לכאב כזה צריך פסקה שלמה לפחות.
כאב נשלט לעמות זאת, זה כבר דבר אחר לגמרי. כאב נשלט אמנם בהתחלה מרגיש כואב בין אם זה פיזי או נפשי, והגוף אכן נרתע ממנו בהתחלה אבל מהר מאוד מוצא את עצמו נמשך אליו. מדובר על כאב רצוי, שיש יכולת לשלוט באם ומתי הוא יבוא, שיש רצון בו. כאב כזה אני לא יכולה למצוא את עצמי באמת חושבת עליו ככאב, אלה ככלי מסוים אולי. כי לי, הוא סך הכל דרך להגיע למשהו אחר, חזק יותר, טוב יותר.
בין אם זה כלי כדי לשחרר את הראש , כלי כדי להרגיש משהו , כלי כדי להתחרמן, כלי למיליון ואחת דברים שונים.
אז אני מניחה שלפחות אצלי מזוכיזם זה לא באמת לאהוב את הכאב אלה את מה שהוא מביא איתו , בין אם זה מיני ,פיזי או מנטלי.
ואחרי שחווים את הכאב הנשלט, והתרגלות אליו, הוא חסר, וכואב בלעדיו.
