אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, לשחזר את אותו הערב
את אותו הערב שהפך להיות הפעם האחרונה שהרגשתי קטנה, וגם לפעם הראשונה שלא רציתי להרגיש ככה
יש כל כך הרבה מעבר למה שאני הולכת לנסות לספר, כי לספר ולהעביר הכל נראה לי בלתי אפשרי.
באותו הערב בשונה מבדרך כלל אני לא יכולה באמת להגיד שזה היה סשן.
אני לא יודעת למה
אולי זה היה הכאב האמנם לא ממושך אבל הבהחלט חזק
אולי זה היה הכמות גמירות
אולי זו הייתה הסטלה
אולי זה היה החניקות הארוכות והחזקות
אולי זה היה המצב הנפשי שלי
או שזה אולי בכלל שילוב של הכל
אבל נכנסתי עמוק, נכנסתי חזק.
בהתחלה היה לי שקט מוחלט בראש, כאלו אני מרחפת ולקח לי קצת זמן לצאת מזה ולחזור "לקרקע" מה שנקרא.
כש"חזרתי" הרגשתי קטנה , שכבתי מעל אבא בספה (אם זה נכון עדיין לקרוא לו ככה) הרגשתי בטוחה, היה לי טוב.
עברו כמה דקות ואבא ביקש ממני לקום למיטה , לקח לי כמה דקות לקבל את זה שאני צריכה לקום אבל בסוף קמתי והלכתי למיטה,
אבא לא בא אחרי הפעם (גם לא בכמה פעמים אחרונות) הוא אמר שהוא הולך לקחת תכלב שלו לסיבוב שלא יעשה בבית בלילה.
עם כמה שרציתי שיעטוף אותי באותו רגע, אמרתי בסדר כי זה דבר לגיטימי.
אז שכבתי במיטה לבד וחיכיתי שיחזור, אבל השוק שלי הגיע יחד איתו,
כי כשהוא חזר, בפעם הראשונה שזה קורה, אבא לא בא להיות איתי במיטה, בהתחלה חשבתי שהזיתי ואבא עדיין לא חזר אבל ששמעתי אותו מהסלון הבנתי שזה לא המצב,
"למה אבא לא בא להיות איתי?" "למה אבא לא רוצה אותי לידו?" "אולי אבא חושב שנרדמתי והוא לא רוצה להעיר אותי?"
ויחד עם המחשבה האחרונה החלטתי לקום אליו,
הלכתי לסלון וראיתי אותו שוכב על הספה, רואה משהו בטלפון,
שהוא ראה אותי הוא אמר לי לחזור לישון , אבל במקום להקשיב הנחתי חצי גוף עליו, בסוג של חיבוק, עם הראש על החזה של אבא.
הרגשתי צורך במגע, בקרבה, באבא
אבל אחרי כמה שניות הוא אמר לי "את מפריעה" ולקח לי כמה רגעים להבין ולהקל, הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, "לכי למיטה, את מפריעה, אני אבוא עוד מעט "
החזרתי את הראש לחזה של אבא בלי לזוז ונתתי למילים לחלחל ולשקוע
ואז בלי לומר מילה, בלי להביט עליו, בלי שום דבר
קמתי והלכתי למיטה, לבד,
נכנסתי לשמיכה, קירבתי את הרגליים לחזה כמה שאפשר.
הרגשתי כמו ילדה מטומטמת, הרי ברור שאני מפריעה ואבא לא רצה אותי לידו, אם הוא היה רוצה הוא היה בא.
הדבר הבא שאני זוכרת זה שהדלת נפתחה ואבא נכנס, מודה שהתרגשתי
חיכיתי לו, הרי זו הייתה אשמתי , חיכיתי לרגע שיכנס למיטה ויחבק ויעטוף אותי כמו תמיד, שיקרא לי הילדה הקטנה שלו.
הוא נכנס למיטה והתחלתי להרגיש חנק של בכי שהולך לבוא
כי כשהוא נכנס למיטה הוא נכנס עם הגב אליי, בקצה השני של המיטה , הוא שם תטלפון במטען והלך לישון, בלי אפילו נגיעה או מילה אחת, זה גרם לי לתהות אם אני בכלל שם.
לאורך כל הלילה לא הצלחתי לישון, בהתחלה חשבתי רק על כמה אני רוצה חיבוק מאבא, איך אני כל כך קרובה אך בכל זאת רחוקה
ככל שעבר הזמן נפלתי חזק יותר, עד לפני הערב הזה הייתה רק פעם אחת שהרגשתי כל כך קטנה, לא ידעתי מה לעשות, פעם קודמת הרגשתי את ההפך המוחלט , נרדמתי על אבא בזמן שאני מוצצת את האצבע שלו כמו מוצץ, אני לא זוכרת איך זה הגיע למצב הזה אבל הרגשתי כל כך טוב שלא היה לי אכפת, הפעם לא ידעתי מה לעשות, פשוט שכבתי בקצה של המיטה, רגליים צמודות לחזה, מנסה להחזיק את עצמי מלבכות ולהעיר את אבא.
אחרי כמה שעות של הרגשה שאני לא יודעת לתאר התחלתי לאט לאט לחזור למצב הרגיל, מה שאומר שהמוח חוזר לפעול ולחשוב, אז במשך כמה שעות טובות שיחזרתי את הכל, לא רק את הערב, את כל החודשים האחרונים, את כל הדברים שהחלקתי כי אהבתי את אבא, וחשבתי שאכפת לו ממני
אבל באותו ערב, נפלה עליי ההבנה והכל אצלי השתנה
בשלב כלשהו נרדמתי, ושקמתי כבר לא הופתעתי לראות שאבא לא במיטה
קמתי לסלון וראיתי את אבא במחשב, הוא הסתכל עליי ,לא אמר מילה והסתובב חזרה,
לקח לי כמה דקות אבל החלפתי בגדים לקחתי תמפתחות לרכב ואמרתי לאבא שאני הולכת.
מתוך הרגל או אולי באיזה שהיא דרך ידיעה שזה יהיה האחרון, נתתי לאבא חיבוק.
אבא ביקש ממני להודיע לו שהגעתי הביתה
אבל לא הודעתי, והוא לא בדק מה איתי
עבר חודש מאז ואף אחד מאיתנו לא יצר קשר עם השני
אבל הוא בשונה ממני, המשיך הלאה ישירות
ואני נשארתי לאסוף את עצמי מחדש
אבל אני לא יכולה להספיק לחשוב ולשחזר,מה עשיתי שאבא התהפך ככה, שלאבא הפסיק להיות אכפת, בטוח עשיתי טעות, אבל אני לא מצליחה להבין מה היא.
כן זה פוסט ארוך, אולי אמחק אבל כרגע רוצה לפרוק
מקווה שזה מובן
