יומנה של קטנה

מצד אחד, אני חושבת שהלוואי שלא הייתי פוגשת אותו, שמעולם לא הייתי מדברת איתו, שלא הייתי מפתחת כל סוג של רגש אליו, 

אני חושבת שיקולל היום שהוא נכנס לחיים שלי, בא לי לקלל אותו בפנים ולקרוא לו בן זונה, שקרן וצבוע יחד עם עוד מיליון מילים

בא לי להגיד לו שהוא פשוט בן אדם רע, הוא חייב להיות, אני לא מצליחה להבין איזו עוד סיבה יכולה להיות 

בהתחלה חשבתי שאני רוצה לספר לו כמה אכפת לי ממנו ,כמה הוא חשוב לי וכמה הוא פגע בי, אבל הבנתי שאין לו טיפת אכפתיות כלפי, הוא לא רוצה שום קשר איתי

מצד שני, הכל קורה מסיבה, למדתי המון בקשר הזה, על עצמי, על בדסמ, על אנשים, על החיים עצמם 

עשיתי המון טעיות אבל הפקתי גם המון לקחים

בכללי אני גם בן אדם שלא מאמין בחרטות , עד עכשיו אין לי אפילו חרטה אחת כי אני מאמינה שעשיתי מה מה שיכולתי בהתאם לכלים שהיו לי באותו זמן, 

ככה או ככה אני מרגישה מטומטמת כי למרות הכל עדיין אכפת לי ממנו ואני מקווה שיהיה לו רק טוב, אני באמת מקווה שיהיה מאושר 

אני מרגישה גם מפגרת כי אני מחפשת להצדיק אותו, שיש סיבה לכל מה שעשה,ובגלל זה זה בסדר. אני אפילו מפחדת שהוא לבד עכשיו, אני מפחדת שירגיש שאין מישהו שאכפת לו ממנו, אני מפחדת שירגיש שהוא לא אהוב , אני מפחדת שהוא בסוף יאבד את עצמו סביב כל החומות שהוא בנה

מעניין אותי אם יש בו טיפה קטנה של חרטה