נִשְׁלֶטֶת יְקָרָה,
אַתְּ מְבִינָה אֶת הָאָמָּנוּת שֶׁבִּבְנִיַּת צֹרֶךְ, אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁבְּמַבָּט אֶחָד, אֶת הָעָצְמָה שֶׁבְּמַגָּע קַל. אַתְּ יוֹדַעַת מָה זֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת הַלֵּב דּוֹפֵק מַהֵר, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ תְּמוּנָה וְאַתְּ בְּקֹשִׁי מַצְלִיחָה לְהַחְזִיק אֶת הַמַּצְלֵמָה.
אַתְּ חֲכָמָה, חֲזָקָה, וּבְכָל זֹאת יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמֵךְ נְמַסָּה, מִתְחַנֶּנֶת, מִתְמַסֶּרֶת. זֶה לֹא אָבְדָן, זוֹ בְּנִיָּה מֵחָדָשׁ. זוֹ הַיְּכֹלֶת לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהַצִּיעַ, וְלָתֵת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר לְהַחְזִיק אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְעוֹלָמְךָ הַפְּנִימִי.
הַמַּסָּע הַזֶּה, שֶׁבּוֹ אַתְּ מְאַבֶּדֶת וּמוֹצֵאת אֶת עַצְמֵךְ מֵחָדָשׁ, הוּא מַסָּע שֶׁל תְּשׁוּקָה, שֶׁל חִבּוּר שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ, וְשֶׁל הֲבָנָה עֲמֻקָּה. אַתְּ לֹא לְבַד בּוֹ, אַתְּ רוֹקֶדֶת אוֹתוֹ עִם כָּל תָּא בְּגוּפֵךְ.
תַּמְשִׁיכִי לִהְיוֹת אַתְּ, לְהַרְגִּישׁ, לַחֲווֹת, וְלָתֵת לְעַצְמֵךְ לְהִסָּחֵף אֶל תּוֹךְ הַפַנְטַזְיָה, אֶל תּוֹךְ הַמְּצִיאוּת הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלָּךְ.
תִּשְׁלְחִי לִי הוֹדָעָה וְנִקַּח אֶת זֶה מִשָּׁם
