בעידן המודרני נוהגים לומר שתמונה שווה אלף מילים. בעידן הדיגיטלי כבר אומרים שסרטון שווה מיליון מילים.
תקראו לי אולד סקול. אבל אצלי הדמיון שווה הרבה יותר מכל הנ"ל. תנו לי סיפור פמדום טוב באנגלית, ואני בשמיים. תמונות כבר לא עושות לי את זה בכלל בערך משנות ה-2000 וסרטונים מצריכים הרבה עבודת ידיים בשביל להניע תהליך אצלי.
אבל הדמיון? וואוו.
בכלל הוירטואליה אצלי עובדת שעות נוספות. היות ואין לי הרבה ברירות, והונילית לא מוכנה בשום פעמים אופן לשתף פעולה עם "הסטיות המגעילות שלך", אין לי על מי לסמוך אלא על כח המחשבה. כח הדמיון. ואפילו לא דמיון מודרך. סתם דמיון פשוט.
אם השולטת בי תדרוש ממני להיות על 4, אני ארגיש את כל כולי דרוך ומוכן לשרת אפילו שהיא לא מולי. אבל על 4 זה כלום. כבר הגעתי מחוזות רחוקים שלעולם לא חשבתי שאגיע.
אז אולי אני צריך להודות על מה שאין לי. כי תכלס אין לי הרבה מה להציע מעבר לשליטה וירטואלית בי. ובעידן המודרני, כמו שאמרנו כולם מחפשים ויזואליזציה. נגמרה הרומנטיקה שבמילה הכתובה.
אז אני כנראה אחרון הוירטואליים. אבל אמשיך לשאת את נס הווירטואליזציה לזכר כל אותם כופרים שעברו לצד המוחשי. הנני כאן.
