מחשבות לעט

אני אוהבת לשמוע אותם מתחננים.
אני יודעת שאני הדבר הכי טוב שקרה להם,
"טוב" זה דבר יחסי אני מניחה…
אי אפשר להשוות אלי שום דבר שהיה לפני או יהיה אחרי.

אצלי הקווים בין עונג וכאב כל כך דקים שאפשר לפרוט עליהם מנגינות של מלאכים.
הפנטזיה האסורה, החלום הרטוב, הקו בין מציאות ודמיון.

ובכל זאת, זה לא חלום. זאת אשכבה.
היפרדות אחרונה מרעיון עליו הם שקדו פרק זמן בלי מעורער.
הרי לילה איתי, הוא חד פעמי (תרתי משמע).