הכול התחיל מהודעה פשוטה באתר.
לא משהו דרמטי, לא מילים מפוצצות — אבל משהו שם עבר.
תוך זמן קצר מצאנו את עצמנו ממשיכים את השיחה בוואטסאפ.
באתר ביקשתי ממנה את המספר שלה, והיא שלחה לי אותו.
ובמקביל — שלחה לי בעצמה הודעה ישירות לוואטסאפ האישי שלי.
זאת אומרת, היא הצליחה לקרוא אותי דרך האתר, להבין מי אני, ולגלות אותי בעצמה.
וזה משהו שהדליק אותי לגמרי.
סימן ראשון.
קבענו להיפגש ביום שישי בערב.
בדרך אליה קצת טעיתי, שלחתי הודעה שאני מאחר — וקיבלתי מיד הודעת נזיפה קצרה, ישירה.
סימן שני של הדלקה.
ישבנו, דיברנו, אכלנו. זה הרגיש נעים, חם, פשוט.
אחר כך המשכנו אליה הביתה.
כשהגעתי אליה, ירדתי על הברכיים.
היא ליטפה אותי.
היד שלה הייתה חמה.
המגע — מחרמן, נעים, מלטף בדיוק כמו שצריך.
הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.
העיניים שלה היו מלאות באש, חדות, יפות.
סימן שלישי.
אחר כך היא לקחה אותי לסלון, התיישבה על הספה.
ואני — על הרצפה, לידה, בדיוק איפה שהייתי אמור להיות.
המקום שלי.
היא ליטפה אותי, ואז הכניסה לי אצבע לפה, ואני מצצתי אותה.
וזה היה הדלקה נוספת. סימן רביעי.
היא המשיכה ללטף אותי, צבטה לי את הפטמה — וראיתי אותה מתפתלת מהנאה.
היא ביקשה שאוריד את הבגדים.
שאגע בעצמי.
עשיתי את זה כשהעיניים שלנו מחוברות — והיא פשוט הייתה שם.
כולה.
כשהשפיך שלי נשפך על הרצפה, היא לקחה את היד שלה, העבירה דרך הזין שלי,
לקחה ממנו טיפה — והכניסה לי אותה לפה.
זה היה מטורף. סקסי. מדויק.
רציתי שתיקח את הכול. שתעשה בי מה שהיא רוצה.
וזה היה הסימן החזק והחשוב ביותר מכל מה שהיה באותו ערב.
הסימן לזה שהיא רואה אותי.
שהיא מובילה.
ושהשליטה שלה בי — כבר לא שאלה. היא עובדה.
אחרי כמה רגעים, היא ביקשה שאנקה הכול.
עשיתי את זה.
ואז נעמדתי.
היא חיבקה אותי מאחור.
אני ערום, חשוף.
והיא לבושה — עטופה, שקטה, שולטת.
וזה רק הדגיש את המעמד.
החום של הגוף שלה הדהד בי.
במהלך הערב היא לחשה לי כמה מפנטזיות שלה…
איך היא רוצה לזיין אותי עם סטרפ-און.
איך היא רוצה לקחת אותי ליער, להפשיט אותי, להחליט עליי.
וכל מילה שלה פשוט הציתה אותי עוד ועוד.
וזהו.
לא קרה יותר מדי.
אבל בשבילי — זה היה המון.
חוויה חושנית, עמוקה, חדירה פנימה.
אנחנו בקושי מכירים.
אבל באותו ערב הרגשתי שאני הכי חשוף שיש —
ושהיא, לרגע אחד, הייתה הכול.
ולא היה רעש.
הכול שקט.
רק היא.
המגע שלה.
המילים שלה.
הנוכחות.
והאמת?
התאהבתי בה.
ותוך שניות, מצאתי את עצמי חשוף — הכי בעולם —
לבני אדם שאני לא באמת מכיר.
אבל היא, תוך שנייה — הכירה אותי.
ידעה בדיוק מה אני צריך.
איך לגעת. איך לדבר. איך להיות שם.
וזה הרגיש לי הכי נכון.
הכי מדויק.
הכי במקום.
אבל אז, הייתי צריך ללכת.
הגוף קם, הראש זז — אבל הלב רצה להישאר.
כל כולי רצה להישאר.
להרגיש אותה עוד.
להיות איתה עוד רגע.
לא לעזוב.
רציתי להרגיש את הסטרפ-און שלה חודר אליי.
להרגיש איך היא משפילה אותי.
לראות אותה נהנית מזה.
להרגיש את הכאב ממנה.
אולי גם שתשב לי על הפנים.
אולי אפילו תשתין עליי — (לא יודע אם היא בכלל בקטע הזה).
רק רציתי להרגיש את חום הגוף שלה,
לראות את העיניים שלה מקרוב,
ולהרגיש שוב את הליטוף הזה —
החם, הרך, המדויק, שהיא יודעת לתת כל כך טוב.
אבל זה כבר לא משנה מה אני רוצה עכשיו —
כי הסיפוק שלי לא שווה יותר.
הסיפוק שלה הוא החשוב.
וכל מה שאני יכול לקוות עכשיו —
זה לעמוד בציפיות שלה.
ועכשיו? אני כולי שייך לה.