יש סופי שבוע שגורמים לי לעצור רגע, לקחת נשימה עמוקה, ולהרגיש שאני צועד עוד צעד במסע האישי שלי.
הסוף שבוע האחרון היה בדיוק כזה — מלא ברגעים מסקרנים, חוויות מפתיעות, וגילויים חדשים על עצמי.
יש כמה חוויות שאני שומר לעצמי כרגע, אולי אשתף בהן בעוד כמה ימים כשזה ירגיש לי נכון.
אבל יש אחת שאני כן מרגיש בשל לשתף: הלילה השני שלי בדנג’ן.
חמישי האחרון היה ערב פונדום, וכשהגעתי — הרגשתי שהפעם אני בא עם יותר ביטחון.
כבר ידעתי קצת יותר למה לצפות, הכרתי את האווירה, את הפרצופים, את הדינמיקה.
הפעם, בזכות המלכה קימברלי, הצלחתי לקחת חלק פעיל בערב.
שאלתי אותה אם אפשר להשתתף בסשן, והיא חייכה ואמרה לי:
“תוריד את המכנסיים ותתמקם כאן על ארבע.”
התמקמתי, חיכיתי, ואז הגיעה מלכה אחרת.
ואז זה קרה — התחושה החדה של ההצלפה הראשונה.
אחריה השנייה, ואז עוד אחת.
החום התפשט, הריגוש גבר, והתחלתי להרגיש את הקצב.
לאחר שהיא נתנה לי את השוטים, היא הסתכלה עליי ואמרה:
“כלבלב חמוד, פשוט מחכה בסבלנות.”
ואז הוסיפה:
“תזדקף טיפה, אבל תישאר על ארבע. עכשיו תוריד את החולצה.”
הרגשתי את המגע, את הכאב המתוק, את התחושות שזורמות בגוף בגלים.
אחרי הסשן התחלנו לדבר.
השיחה זרמה, גילינו שיש לנו לא מעט תחומי עניין משותפים — וזה יצר חיבור מעניין, מיוחד.
באותו ערב, הפכתי להיות הקלבלב שלה — חוויה אינטימית, עמוקה, מלמדת.
אחד הרגעים הזכורים ביותר היה כששיחקנו עם שעווה חמה —
היא טפטפה עליי, ובאותו הזמן מישהו אחר טפטף עליה.
אדום ולבן מתערבבים בתחושות וברגש,
חום וקרירות מתנגשים ויוצרים רגע שאין דרך לתאר במילים.
סשן בתוך סשן.
כשחזרתי הביתה, עוד הייתי מלא בתחושות.
הראש עמוס בחוויות חדשות, רגשות שעוד הייתי צריך לעכל.
הפעם גם פתחתי את עצמי יותר לשיחות עם אנשים,
משהו שבפעם הראשונה פחות קרה לי.
התחברתי, דיברתי, שיתפתי.
זה היה ערב מסקרן, מפתיע, חווייתי.
העולם הזה מרתק אותי יותר ויותר,
ואני מרגיש שאני בדיוק איפה שאני צריך להיות.
עד הפעם הבאה — להמשיך לחוות, להמשיך להרגיש.