כשאתה מבקש אותי, האם אתה מודע
לעובדה שאתה מבקש דם?
אתה מבקש תמרות עשן מסתלסלות, אתה מבקש לשון נחש לוחשת.
קיים בי ארס אהובי,
שמעולם לא למדתי לרסן,
ועל כן,
הוא מודחק.
ומחכה להתפרץ על חושף האמת, על העומד בסף, ועתה אתה עומד בדלת.
כשאתה מבקש אותי, האם אתה מודע
לעובדה שבתוך גופי מוצפנים כל סודות החיים, יש בי צלילים וצללים לוחשים שאומרים שבסודות אלה אין לשתף זרים.
ואתה זר אהובי,
זרה עבודתך,
אהבתך
השדים שלי רוצים לשרוף אותך, על רצונך להיכנס.
לא לימדו אותך לא לשחק באש?
ואתה, ממשיך לבקש…
ללקק ולנשק את עורי, לנשוך לסטור, מצמיד אותי מטה בכוח, מניף אותי מעלה
חודר אלי בעוצמה, עמוקות, שוב ושוב.
לשוב, לשוב...
גופי מרפה, ולפתע שפתי רעבות אלייך, והחיה העצורה משתחררת
בבכי, בעונג, בכעס, בכאב.
במבטך הרעב אתה נותן לי
להשיל את אנושיותי
ולנשום אל הזאבה המורעבת
שעתה עטה עלייך, מלקקת מוצצת נושכת נוהמת.
מבקשת לכלות את שנינו לפני זריחת השמש.
כשאתה מבקש אותי,
אתה מודע לעובדה שבסערה שלי, אתה תעמוד יציב, מאפשר לי לזרוע הרס ושרפות?
כי בתוכך שוכן ידע ישן ועמוק
שמעומקי הסוערים, יתאפשר לך לינוק
תמצית חיות מרוכזת
כמו לצלול לאגם קפוא
כמו להישרף חי על המוקד
זו
עת
הסערה
הגעת לעומקה של אישה.
