חדקרן.
אתם בני האדם מכירים את המונח בהקשרו המושאל לשפה שלכם, כשהוא מציין משהו או מישהו ייחודיים, יוצא-דופן, יחידים במינם, בהקשרו העסקי (אחרי הכל, אני גם אל הסוחרים) כחברת סטרטאפ ששוויה הגיע למיליארד דולר, ולא פחות חשוב (כי אני גם אל המעשים הקונדסיים, השובבות וההרפתקאות) גם הקונטקסט המיני המציין גבר או אישה המצטרפים לסקס עם זוג.
אבל הסוס השמיימי בצורתו המיתולוגית מכיל עומק אינסופי של מחילת ארנב יוונית ומתכתב עם פילוסופיות של הוגים מטריטוריות רחוקות יותר מההר שלנו כאן באולימפוס, עם זקן ארוך אבל בלי טוגה ועם פריחות דובדבן בשפע. אני מחבב אותם, למרות שהם לגמרי עובדים את האלים הלא נכונים.
במהותו, חדקרן הוא יצור חמקמק ובלתי-מושג ואם נתקלת באחד כזה שפר עליך מזלך. יחד עם זאת חשוב לזכור: לעולם לא תדע אם תתקל באחד, לעולם לא תדע מתי הוא עלול להעלם לנצח, ובוודאות מוחלטת, הוא ייעלם לנצח.
מה רצינו אנו האלים להעביר באמצעות רעיון הסוס הקטיפתי הזה? את תפיסת ההווה בשתי ידיים ומבלי להניח לבדל מחשבה על מה היה זה עכשיו ומה יהיה עוד ממש מעט, לקחת מקום. במילים אחרות, לחיות את הרגע. נקודה.
הטלריה שלי (הסנדלים המכונפים שאני נועל... לא לחינם אני שליח האלים והמהיר מכולם. כלומר, רק איפה שצריך, כן?) לקחו אותי למקומות בהם סופרי-זן ניסחו את אותם הדברים ואותו הרעיון בשלל סיפורים קצרים ושירי הייקו. היו להם שמות משונים לסופרים ולמשוררים האלו - אם כי מה נחשב למשונה? אבא שלי ילד את אחי דיוניסוס מהירך. אין פלא שהוא אל היין והשתיינים, צריך הרבה כדי להתגבר על טראומת ילדות שכזו - כמו טסואנג-צה, ובסיפורים שלהם אפשר למצוא אותם גוערים בעוזרת המבקשת מהם לדעת - "מהו זן?" - עם המילים - "שימי לב כיצד את מוזגת את התה המהביל לכוס!".
אצלנו היוונים המסר מועבר כמו תמיד עם תכנים הרבה פחות מרומזים ואיך לא, הולך על ארבע כלשהו המבשר התעלות או טרגדיה, כמעט תמיד שתיהן יחד.
ואם כך, גושים פועמים ונהדרים שאתם, חדקרן הוא רעיון. ורעיון, הוא חמקמק ובשרני בו בעת. כמו ניחוח שוק שרוכליו קיפלו מרכולתם.
אתמול פגשתי חדקרן מזדיין לשעה קלה. חתיכת תחת, חדקרן. חתיכת תחת.
