הזאב והאיילה

ההיררכיה חשובה. היא המהות בבדסמ. בבדס"מ שלי לפחות.

ההיררכיה מזכירה לכל אחד מאיתנו את מקומו. את תפקידו. את אחריותו.

כל שאר האלמנטים, כל הסטירות, הכאב, השפלות, הצעצועים.. הם משרתים את ההיררכיה. לא ההיררכיה היא המשרתת אותן. כי אם ההיררכיה קיימת, אין בהם הרבה צורך מלבד תבלין.

לא רק הצד הנשלט צריך להבין את המקום שלו בהיררכיה,  גם הצד השולט. קודם כל הצד השולט. אני לא יכל לצפות ממך להתמסר אם אני לא במילארד וחצי אחוז מחוייב לתפקידי כשולט. כמוביל. המבוגר האחראי.  זה שדואג לך. זה שמסדר את הפרטים הקטנים מבלי שבכלל שמת לב. 

נאה דורש,  נאה מקיים. קודם כל מקיים. אח"כ דורש.

ההיררכיה לא נבנת מכוח או דרישה. היא נבנת מהשראת ביטחון. מרוגע. מלהיות סלע. היא נבנת מלעמוד במילה שנתת. מללמוד מטעויות. 

רק ואז לאט לאט בטבעיות כל אחד מאיתנו נכנס ומתקיים בטבעיות למקום שלו. לא צריך מילים אפילו. ההיררכיה שם. קיימת. מזכירה לנו את גבולות המשחק. את הגבולות שלנו. את הפתח שאנחנו נותנים לצד השני לראות דרכנו.

אי אפשר להכריח היררכיה. אפשר רק לבנות אותה. לבנה אחרי לבנה.