הזאב והאיילה

אמון בונים בסבלנות לבנה אחרי לבנה, עד שהקשר עומד יציב ויסודותיו יצוקים בקרקע. 

אך באינטמיות יש להסיר בעדינות לבנה אחרי לבנה, עד שהנפש חשופה לחלוטין. 

נשים שמעלות תמונות/ גיפים של טיזינג שלהן כל הזמן, באמת משעממות אותי. 

זה שאת יפה וצעירה זה מהמם באמת אבל אם זה כל מה שיש לך להציע.. זה לא מדבר אליי סליחה. 

סאבטרופיקל לעומת זאת..

אין לי מושג מי היא.

אין כאן פרסום סמוי. 

אבל אלוהים היא יודעת לחרמן לי את הרצפטורים במוח. 

תלמדו ממנה בנות, ככה מעלים גיפים מחרמנים. 

את זוכרת שקשרתי אותך לכסא ואת חשבת שאני הולך לעשות לך סשן שעווה כי הנרות היו על השולחן אוכל בסלון?

ואחרי שהיית קשורה ושיחקתי לך בכוס והרטבתי אותך היתה פתאום דפיקה בדלת ואמרתי לך שאני ניגש לפתוח ומעכשיו עד שאני מרשה לך, את לא מוציאה מילה מהפה... את זוכרת?

ואז נכנסה החמודה עם השיער השחור שסיפרתי לך שדיברתי איתה בקבוצת טלגרם לפני כמה ימים?

היא ואני התחלנו לדבר, לשתות יין ולצחוק כשאת קשורה על הכיסא ממש מולנו, עירומה.

אני זוכר שהתחלת לדמוע ואמרתי לחמודה שלא תתיחס לדמעות שלך.

ואז החמודה ואני התחלנו להתנשק. ואח"כ להתחרמן. ואח"כ להתפשט. ואז החמודה ירדה על הברכיים שלה והתחילה למצוץ לי, ובזמן שהיא מוצצת הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים וחייכתי אלייך.

ואז העמדתי את החמודה עם השיער השחור, והכוס שלה היה ממש מולי אז אכלתי אותה בעמידה וכשהיא כבר היתה רטובה החדרתי לה אצבעות והתחלתי לחפור בה ככה שהיא התחילה להשפריץ קצת על השטיח.

ואחרי שהחמודה ביקשה יפה כמה פעמים שאני כבר אזיין אותה, לקחתי וכופפתי אותה על המשענת של הכסא שאת ישבת עליו וזיינתי אותה מאחוריך. הראש שלה היה כל כך קרוב אלייך שיכלת להריח את הבל הפה שלה כשהיא נאנחה, אבל לא יכלת לראות אותנו מזדיינים. רק לשמוע. 

ואלוהים יודע כמה זמן עבר עד שלבסוף פקדתי על החמודה ללכת לחכות לי במיטה, וכשהיא יצאה מהסלון שיחררתי אותך מהקשירה. 

את זוכרת שעמדנו בסלון עירומים והתחבקנו? ואני לחשתי לך באוזן שאת, את הכי חשובה לי הערב. את מספר 1. תמיד. 

ואז הלכנו למיטה, נשכבת על הגב כמו שביקשתי. החמודה עם השיער השחור ישבה לך על הפנים עם הכוס הקטן שלה ואני פימפמתי אותך כמו שאת אוהבת. כמו שאני אוהב. לפעמים מהר וחזק.  ולפעמים לאט לאט בעדינות.

ובסוף כשבאתי לגמור שתיכן מצצתן לי, אבל גמרתי רק בפה שלך.

ואחרי שהחמודה הלכה, את זוכרת איך ננתי לך נשיכת לילה טוב וליטפתי אותך בעדינות עד שנרדמת ולא עזבתי אותך כל הלילה עם כרבולים?

בטוח את זוכרת. 

אני אף פעם לא אשכח.

אני לא אוהב את המילה שולט. אני לא שולט באף אחת. המילה שליטה מכילה בתוכה כוחניות שהיא לעיתים יכולה להיות נגד רצון הנשלטים. מלך שולט, כשצריך, גם בכוח הצבא שלו. ואני לא יכל לשלוט על מי שלא רוצה להשלט מראש. 

מכוון שהמקור של המילה סנסאי (Sensei) הוא ביפן כמעט ולא תמצאו אותו באף מילון. זה תואר כבוד לאנשי מקצוע בכירים, אך משתמשים בו בעיקר באומנויות לחימה וזן.

הסאנסי הוא מעבר למורה. הוא מנטור. מדריך. הוא מקור הידע. הסמכות העליונה. ברגע שהחליט, לא מערערים עליו. הסאנסי הוא המחולל, המניע והמוביל של התהליך. של הארוע. והוא, כמובן, גם האחראי. 

הסנסאי חשוף לכל המקום הקשים של המתאמנים שלנו, הוא לומד להכיר אותם, הוא מסייע להם להשתפר ומעצים אותם פיזית, מנטלית ולעיתים אף רוחנית. 

כדי לזה לקרות, נדרשת מערכת יחסים משמעותית עם הסנסאי, המערכת הזו טומנת בחובה הרבה מאוד ערכים של כבוד, נתינה, הקשבה, הכלה ועשייה למען האחר.

אני מעדיף את המילה מוביל. אני בוחר להוביל את בת הזוג שלי בדרך שלי. בדרך שלנו. לעצב אותה לצרכיי. להביא אותה לכדי יצירת אמנות מושלמת. מנהיג אמיתי הוא זה שמוביל,  לא זה שמחלק הוראות לאן צריך ללכת. 

לסאנסי באים התלמידים שלו מתוך כבוד, צניעות והערכה. הם באים אליו,  לא הוא רודף אחריהם. הם מבקשים, הוא נותן. לסאנסאי אין אגו. הוא מעניק למי שרוצה לקחת. זה לא אומר שהוא לא יכל להיות קשוח ודורש. אבל הוא הדרך. הוא המפה. הוא המצפן. הוא המגדלור בחשכה. הוא המוביל. 

ואני, בבדס"מ שלי, סאנסי.

עוד על המושג סאנסאי בויקיפדיה

אחת המטרות שלי כשולט היא להוציא את הנשלטת שלי מאזור הנוחות שלה. גם אם קצת. גם אם טריליונים. 

בשביל שזה יקרה את צריכה לבנות את הבטחון בי. לדעת שאני מסוגל להיות שם איתך. שאני לא אעזוב כשתרגישי שהאדמה נשמטת לך מהרגליים. 

ואני צריך לבנות את הביטחון בך. לדעת שאת מסוגלת לצאת למסע הזה. שאת לא תישארי בקונכייה שלך לנצח. 

קל לחשוב שאני מתכוון רק לצד המיני שבקשר הבדס"מי שאני מחפש אבל האמת רחוקה שנות אור. יציאה שלהנשלטת מאזור הנוחות לעבר הגשמת המטרות שלה יכולה להיות גם מול הבוס בעבודה. מול ההורים. מול חברים. מול עצמה. וכן, גם מול המיניות שלה. שלנו.

אין דבר יותר סקסי בעיניי, יותר מגרה, יותר מחרמן מלראות את הגורה שלי פורסת כנפיים ועפה. 

גם אם קצת. גם אם טריליונים. 

ע. מנהלת צוות רפואי גדול באחד מבתי החולים במרכז הארץ. היא חכמה כמו שדה. מצחיקה.  דומיננטית יותר מכל גבר שפגשתי. והיא מכחישה בכל תוקף שהיא בדס"מית.

היא אומרת שהיא לא בדס"מית למרות שכל פעם שאני מגיע אליה הביתה היא דבר ראשון מנשקת לי את הידיים ואז ישר מגישה לנו שתייה  ומתיישבת על השטיח מתחתי כשאנחנו יושבים לדבר בסלון. ואז מניחה את הראש שלה על הברכיים שלי לקבל ליטוף.

היא טוענת שהיא לא בדס"מית אבל היא גומרת רק אחרי שאני מוריד לה סטירה חזקה לפנים. קודם יגיעו הדמעות ורק אחכ האורגזמה. הרעידות יבואו בסוף.

היא מכחישה שהיא בדס"מית למרות שהיא אוהבת כאב. ונרות. ושריטות. ונשיכות. היא מאוד אוהבת שאני נושך אותה.  ואלוהים, כמה שאני אוהב לנשוך.

היא מתעקשת שהיא לא בדס"מית למרות שבלילה, כשאנחנו מכורבלים ואני אומר לה: לילה טוב קטנה. 

היא עונה לי: לילה טוב בוס.

האמת שזה לא מעניין אותי איך היא מגדירה את עצמה. או לתוך איזו תבנית היא נכנסת. בחוץ היא יכולה מנהלת אגרסיבית, איתי היא גורה קטנה.

אם הייתי מבקש ממך להכין רשימה של כל הדברים שאת אוהבת, כמה זמן היה עובר עד שהיית רושמת את עצמך?

ואם הייתי מבקש ממך להכין רשימה של כל האנשים שלהם היית רוצה לסלוח, כמה זמן עד שהיית סולחת לעצמך?

ואם הייתי מבקש ממך להכין רשימה 

של החברים הכי טובים שלך..

הדברים שאת בורחת מהם..

כמה זמן עד שהיית רושמת את עצמך?

יש משהו בבדסמ שמושך אליו נשמות פצועות שמחפשות תיקון. ומהצד השני מושך אליו הרבה נשמות פוצעות שמחפשות להרע. כי כמו שהבדס"מ יכל לרפא ,כך גם הוא יכל להרוס. 

לפני כמה שנים פגשתי ילדה יפה בשם מ. הכרנו האמת פה בכלוב. השיחה נמשכה כמה ימים וזרמה בפתיחות והומור כמו שאני אוהב. חוץ מכמה משפטים פה ושם מ. לא דיברה יותר מידי על עצמה. אמרה שהיא לפעמים קצת בדאון.  כששאלתי היא התחמקה מלענות. רשמתי זאת לפני, אבל גם לא לחצתי יותר מידי. בכל זאת שיחה חדשה. כשהגיע יום שישי היא הזמינה אותי אליה לדירה אחה"צ.  עכשיו אני תמיד מעדיף שהדייט הראשון שלנו יהיה ונילי במקום ציבורי כמו בר או קפה. להכיר אותך עוד ללא בדסמ. אבל היא התעקשה ואני הסכמתי אבל בתנאי שלא יהיה שום סשן בנינו.

הגעתי אליה לדירה ביפו  בשעה 4. זה היה בקיץ והיה חם. 

היא פתחה לי את  הדלת בלבוש מינימלי שקשה היה לטעות לגבי כוונותיה. הדירה היתה מבולגנת לחלוטין וחנוקה ללא אוויר. הייתי צריך לשטוף כלים בשביל שיהיו לנו כוסות לשתייה קלה. את היין שהבאתי בכלל לא פתחתי כי חששתי שמ. על איזו שהם סמים או כדורים פסיכיאטריים. 

"כמה זמן לא יצאת מהבית?" שאלתי אותה. 

"לפחות שבועיים" היא ענתה לי.

דיברנו ארוכות. הפעם שאלתי אותה הרבה שאלות נוקבות ולא נתתי לה לחמוק מלענות לי.

אחרי שעתיים בערך אמרתי לה להתלבש ושאנחנו יוצאים לסיבוב. היא לבשה ג'ינס קצר וחולצה. ירדנו למטה. קניתי לנו קפה וסנדוויצ'ים והלכנו לסלעים של החוף ביפו לראות את השקיעה. כמעט לא דיברנו. 2 זרים ושקיעה.

שם על הסלעים היא בכתה ואני ביקשתי רשות לחבק אותה. 

כשחזרנו היא הבטיחה לי שתדבר עם אחותה ושתלך לקבל עזרה.

למחרת היא מחקה את הפרופיל שלה בכלוב וחסמה אותי בטלגרם. אני לא יודע מה קרה איתה מאז.

שבוע אח"כ ראיתי פוסט של אחד השולטים פה בכלוב שכותרתו היתה: הזונה מיפו. הוא תיאר בבלוג שלו איך הכיר בכלוב ילדה שהזמינה אותו לדירה שלה  ביפו איך הוא "סישן" אותה ומייד אח"כ הוא זיין אותה. גמר והלך. כי זה מה שהיא היתה צריכה. 

אולי הוא כתב על מ. ואולי לא. אני לא באמת יודע  

אולי מ. הלכה בסוף לאחותה והתחילה טיפול, אולי לא.

אולי היא לפעמים בוכה בשקיעות של הקיץ, על הסלעים של יפו.

אולי יכלתי לעשות יותר. 

אולי היא קוראת עכשיו את הפוסט הזה.

דרך אגב, השולט שכתב את הפוסט ההוא, עדיין פעיל פה בכלוב.

ההיררכיה חשובה. היא המהות בבדסמ. בבדס"מ שלי לפחות.

ההיררכיה מזכירה לכל אחד מאיתנו את מקומו. את תפקידו. את אחריותו.

כל שאר האלמנטים, כל הסטירות, הכאב, השפלות, הצעצועים.. הם משרתים את ההיררכיה. לא ההיררכיה היא המשרתת אותן. כי אם ההיררכיה קיימת, אין בהם הרבה צורך מלבד תבלין.

לא רק הצד הנשלט צריך להבין את המקום שלו בהיררכיה,  גם הצד השולט. קודם כל הצד השולט. אני לא יכל לצפות ממך להתמסר אם אני לא במילארד וחצי אחוז מחוייב לתפקידי כשולט. כמוביל. המבוגר האחראי.  זה שדואג לך. זה שמסדר את הפרטים הקטנים מבלי שבכלל שמת לב. 

נאה דורש,  נאה מקיים. קודם כל מקיים. אח"כ דורש.

ההיררכיה לא נבנת מכוח או דרישה. היא נבנת מהשראת ביטחון. מרוגע. מלהיות סלע. היא נבנת מלעמוד במילה שנתת. מללמוד מטעויות. 

רק ואז לאט לאט בטבעיות כל אחד מאיתנו נכנס ומתקיים בטבעיות למקום שלו. לא צריך מילים אפילו. ההיררכיה שם. קיימת. מזכירה לנו את גבולות המשחק. את הגבולות שלנו. את הפתח שאנחנו נותנים לצד השני לראות דרכנו.

אי אפשר להכריח היררכיה. אפשר רק לבנות אותה. לבנה אחרי לבנה.

את א. הכרתי לפני כמה שנים טובות כשהיא חיפשה Bull שיזיין אותה מול בעלה. היא היתה השולטת שלו ואני הייתי בקטע של להיות Bull. (היום פחות)

הכרנו בפייס ודיברנו מלא. כולל שיחות טלפון ארוכות.  בעלה ידע. ככה לפחות היא סיפרה לי, ואני לא העמקתי לשאול.

א. ובעלה, שניהם מדריכי כושר. כשרואים אותם הם יפים כמו זוג ממגזין אופנה. אני, עם כל האימונים שלי, נחשב שחיף לעומתם.

אחרי חודשים של פינג פונג עם א. היא ביקשה שניפגש רק שנינו. נמאס לה להיות השולטת של בעלה והיא צריכה לשחרר. "בואי" עניתי לה. 

למחרת בערב היא כבר נכנסה אלי לדירה. יפה. גבוה. חצאית מיני. ברור לשנינו למה היא הגיעה.

דווקא בגלל זה לקחתי את הזמן.

התחבקנו. מזגתי יין. ודיברנו. השיחה זרמה וכך גם כוסות היין. לבסוף היא עזרה אומץ וביקשה "אני רוצה שתסשן אותי". מהשיחות שלנו לאורך כל הזמן, היא כבר הכירה אותי ואת הבדסמ שלי. מה אני אוהב. עד כמה הבדס"מ שלי מבוסס על מנטליות ומיניות.

"אני יודע שאת רוצה" עניתי לה. "אבל את תצטרכי לבקש ממני את זה שוב. הפעם כשאת יושבת על השטיח, נמוך ממני. לא על הספה כשווה לי".

בלי לחשוב פעמיים היא ירדה על ברכיה, הביטה לי בעיניים וביקשה שוב שאסשן אותה. 

המשחק התחיל.