כל חייה הייתה דנה שתלטנית. זה התחיל כבר מגן הילדים כששיחקה עם עידן
בפינת הרופא והשכיבה אותו על גבו ובדקה לו חום, הגננת זועזעה והודיעה
להורים שהילדה זקוקה לטיפול.
ההורים חייכו והסבירו לדנה שככה לא מתנהגים וחשבו שזהו זה.
בבית הספר בטיול השנתי העירה דנה את אורי בלילה והחלה לרכב על גבו
במסדרונות.
בחולצה הלבנה הצמודה,פטמותיה זקורות, על עיניה משקפי שמש ויורה פקודות
כל מילה שיצאה מפיה ועשתה את עצמה לא שומעת כשנפלטה קללה מפיהם.
כשהגיעה לצבא והפכה למ"כית החלה לחגוג, היא הייתה עומדת מול החיילים
מקבלת כל דבר שרצתה.
עד שיום אחד הגיע בחור חדש לבסיס.
דנה כרגיל התייחסה אליו בהתנשאות, זורקת פקודות קצרות אבל ראה זה פלא
הבחור ממשיך לשבת מסתכל עליה כאילו היא אויר ושותה את הקפה שלו.
"תגיד לי, אתה לא מבין עברית?"
\"סליחה?" חייך.
"ביקשתי ממך להביא את הרכב אל המטווח."
"נו. ביקשת אז? חכי אני בהפסקה."
אדישותו הוציאה אותה מכליה. היא החליטה שהיא כבר תיישר אותו וכשדנה
מחליטה דנה מבצעת.
בערב, אחרי המקלחת ירדה דנה אל השקם. בדלת נתקלה בו. "אתה לא רואה לאן
אתה הולך?" סיננה מבין שפתיה.
"ערב טוב גם לך," אמר והלך משאיר אותה המומה וללא מילים.
חברתה שבדיוק הגיעה לא הבינה מדוע היא עומדת בדלת בפה פתוח. אוי הוא ישלם
על זה , הרהרה דנה ונכנסה לשקם. היא לא נשארה שם הרבה זמן וצעדה נחרצות אל
עבר מגורי הבנים.
"היי דנה," שמעה את יורם והחברה שישבו בחוץ, ענתה בנפנוף יד והגיעה אל
חדרו של יוסי.
היא דפקה על הדלת. "פתוח," שמעה את קולו ונכנסה.
הוא שכב על המיטה, ללא חולצה , גופו השחום והשרירי היווה ניגוד ללובן
."כן?" שאל מבלי להרים את עיניו מהטלוויזיה, "מה אפשר לעזור לך?"
"מה הבעיה שלך?" שאלה.
הבעיה שלי?" שאל והחל להתרומם מהמיטה.
בצעד מהיר עמד מולה כשמספר
סנטימטרים מפרידים ביניהם.
דנה חשה שלא בנוח,
וניסתה לזוז אך נלכדה בין הקיר ובינו. אף פעם לא
הרגישה כל כך חסרת אונים ועם זאת כל כך...
מממממ מגורה.
עיניו היו כל כך קרובות. היא הרגישה את נשימתו,
ידיו נשענות על הקיר מאחוריה.
הוא לחש: "ידעתי שתבואי כלבה קטנה,
ידעתי שתבואי כדי לקבל את מה שאת רוצה
וצריכה."
דנה לא יכלה להגיב. פיה היה יבש והיא ליקקה את שפתיה. הוא התקרב יותר ויותר ולחש שוב: "אז אני צודק? את רוצה להיות שלי?"
במבט מהיר לאישור היא אמרה "כן" ולא הבינה מאיפה זה בא
בשניות הורמו ידיה מעל ראשה וכשהוא תופס בידיה ביד אחת החלה ידו השניה
לפתוח את כפתורי חולצתה הצבאית.
היא ניסתה להבין את הסיטואציה ולהבין למה זה כל כך מדליק אותה הרי הוא אמור להיות פה בשבילי כמו השאר .. אבל שום קול לא יצא מפיה.
ניסתה לבלוע את הרוק אבל פיה ניחר.
לאט לאט חשף את גופה , הרים את חזייתה וקשר בזריזות את ידיה לוו שהיה בקיר.
היא עמדה ככה קשורה לקיר שגופה חשוף, מסתכלת בחשש על הדלת. מה יקרה אם
מישהו יכנס פתאום. לפתע הרגישה משהו קר על גופה. הוא החל למרוח גלידה קרה
על שדיה ומיד אחר כך החלה לשון סקרנית ללקק לאט לאט, טיפה ועוד טיפה מסביב
לפיטמה , על הבטן, על הצוואר
פטמותיה הזדקרו שואפות להרגיש את הלשון החמה אבל לא.
הוא באדישות החתולית המשיך במעשיו מתעלם מרצונותיה. היא החלה לדבר וביקשה שידליק מיזוג כי חם לה
וחשה בצביטה. "שקט, הרשתי לך לדבר?" והמשיך במסע החקר שלו את גופה.
היא הרגישה את ידיו פותחות את כפתורי המכנסיים שהשתלשלו עד לרצפה, סוגרות
על רגליה ויד חזקה תפסה את שפתיה בצביטה. היא צעקה מכאב אך מיד חשה עוד צביטה
והפעם בפנים ירכיה. שקט. "את לא מבינה עברית?" וחייך, רגליו פתחו בכוח את רגליה.
היא לא הבינה מה קורה לה , עומדת קשורה לקיר מכנסיה מופשלים ואיזה בחור
עושה בה כרצונו אבל היא הייתה כל כך מגורה
ומיציה פשוט נזלו ממנה. ידיו הזיזו את התחתון
לצד והחלו לחפש את כפתור האהבה שלה.
"אההה... את רטובה כלבה קטנה , זה מה שרצית?"
אצבע אחת החלה חופרת בתוכה
ואליה נוספה עוד אחת , דנה ניסתה לפשק את רגליה כדי שיהיה לו נוח יותר אך
אוי הוא הוציא את אצבעותיו ממנה, והתיישב חזרה על המיטה.
היא הייתה מבולבלת.
"מה קרה?" שאלה בקול ניחר.
"כלום ," ענה לה. "כשתחליטי שאת רוצה תודיעי לי," אמר ויצא מהחדר.
היא נשארה קשורה לוו בקיר מנסה לחשוב, אבל לא מצליחה.
הדלת נפתחה לאחר מה שנראה כנצח. "יש תשובה?" שאל בשקט.
"כן," השפילה את עיניה.
"את תהיי ילדה טובה?"
"כן", ענתה.
"אני לא שומע."
"כן..."
הוא התקרב אליה. חזהו כמעט ונוגע בפטמות שהתקשו מיד ולחש: "את תהיי הכלבה
הקטנה שלי ומה שאני אגיד לך, את תבצעי, נכון?"
"כן," לחשה.
הוא נישק ללחייה. "אנחנו עוד נבדוק את זה."
הוא התיר את ידיה, "תתלבשי."
היא התלבשה במהירות, לא מבינה מה קורה לה.
"עכשיו את עולה לחדרך, נכנסת למיטה והולכת לישון ואוי לך אם תנסי אפילו
ברור?"
לאונן או לגמור
היא הנהנה
"אני לא שומע."
"כן," לחשה.