סיפורים סיורים וטיולים מהחיים

ששווה לכתוב עליו ...

כל חייה הייתה דנה שתלטנית. זה התחיל כבר מגן הילדים כששיחקה עם עידן

בפינת הרופא והשכיבה אותו על גבו ובדקה לו חום, הגננת זועזעה והודיעה

להורים שהילדה זקוקה לטיפול.

ההורים חייכו והסבירו לדנה שככה לא מתנהגים וחשבו שזהו זה.
בבית הספר בטיול השנתי העירה דנה את אורי בלילה והחלה לרכב על גבו
במסדרונות.

בחולצה הלבנה הצמודה,פטמותיה זקורות, על עיניה משקפי שמש ויורה פקודות
כל מילה שיצאה מפיה ועשתה את עצמה לא שומעת כשנפלטה קללה מפיהם.

כשהגיעה לצבא והפכה למ"כית החלה לחגוג, היא הייתה עומדת מול החיילים

מקבלת  כל דבר שרצתה.

עד שיום אחד הגיע בחור חדש לבסיס.

דנה כרגיל התייחסה אליו בהתנשאות, זורקת פקודות קצרות אבל ראה זה פלא
הבחור ממשיך לשבת מסתכל עליה כאילו היא אויר ושותה את הקפה שלו.
"תגיד לי, אתה לא מבין עברית?"
\"סליחה?" חייך.
"ביקשתי ממך להביא את הרכב אל המטווח."
"נו. ביקשת אז? חכי אני בהפסקה."

אדישותו הוציאה אותה מכליה. היא החליטה שהיא כבר תיישר אותו וכשדנה
מחליטה דנה מבצעת.
בערב, אחרי המקלחת ירדה דנה אל השקם. בדלת נתקלה בו. "אתה לא רואה לאן
אתה הולך?" סיננה מבין שפתיה.

"ערב טוב גם לך," אמר והלך משאיר אותה המומה וללא מילים.

חברתה שבדיוק הגיעה לא הבינה מדוע היא עומדת בדלת בפה פתוח. אוי הוא ישלם
על זה , הרהרה דנה ונכנסה לשקם. היא לא נשארה שם הרבה זמן וצעדה נחרצות אל
עבר מגורי הבנים.
"היי דנה," שמעה את יורם והחברה שישבו בחוץ, ענתה בנפנוף יד והגיעה אל
חדרו של יוסי.
היא דפקה על הדלת. "פתוח," שמעה את קולו ונכנסה.
הוא שכב על המיטה, ללא חולצה , גופו השחום והשרירי היווה ניגוד ללובן
."כן?" שאל מבלי להרים את עיניו מהטלוויזיה, "מה אפשר לעזור לך?"
"מה הבעיה שלך?" שאלה.
הבעיה שלי?" שאל והחל להתרומם מהמיטה.

בצעד מהיר עמד מולה כשמספר

סנטימטרים מפרידים ביניהם.
דנה חשה שלא בנוח,

וניסתה לזוז אך נלכדה בין הקיר ובינו. אף פעם לא
הרגישה כל כך חסרת אונים ועם זאת כל כך...

מממממ מגורה.
עיניו היו כל כך קרובות. היא הרגישה את נשימתו,

ידיו נשענות על הקיר מאחוריה.
הוא לחש: "ידעתי שתבואי כלבה קטנה,

ידעתי שתבואי כדי לקבל את מה שאת רוצה
וצריכה."

דנה לא יכלה להגיב. פיה היה יבש והיא ליקקה את שפתיה. הוא התקרב יותר ויותר ולחש שוב: "אז אני צודק? את רוצה להיות שלי?"

במבט מהיר לאישור היא אמרה "כן" ולא הבינה מאיפה זה בא
בשניות הורמו ידיה מעל ראשה וכשהוא תופס בידיה ביד אחת החלה ידו השניה
לפתוח את כפתורי חולצתה הצבאית.
היא ניסתה להבין את הסיטואציה ולהבין למה זה כל כך מדליק אותה הרי הוא אמור להיות פה בשבילי כמו השאר .. אבל שום קול לא יצא מפיה.

ניסתה לבלוע את הרוק אבל פיה ניחר.
לאט לאט חשף את גופה , הרים את חזייתה וקשר בזריזות את ידיה לוו שהיה בקיר.
היא עמדה ככה קשורה לקיר שגופה חשוף, מסתכלת בחשש על הדלת. מה יקרה אם
מישהו יכנס פתאום. לפתע הרגישה משהו קר על גופה. הוא החל למרוח גלידה קרה
על שדיה ומיד אחר כך החלה לשון סקרנית ללקק לאט לאט, טיפה ועוד טיפה מסביב
לפיטמה , על הבטן, על הצוואר
פטמותיה הזדקרו שואפות להרגיש את הלשון החמה אבל לא.

הוא באדישות החתולית המשיך במעשיו מתעלם מרצונותיה. היא החלה לדבר וביקשה שידליק מיזוג כי חם לה
וחשה בצביטה. "שקט, הרשתי לך לדבר?" והמשיך במסע החקר שלו את גופה.
היא הרגישה את ידיו פותחות את כפתורי המכנסיים שהשתלשלו עד לרצפה, סוגרות

על רגליה ויד חזקה תפסה את שפתיה בצביטה. היא צעקה מכאב אך מיד חשה עוד צביטה
והפעם בפנים ירכיה. שקט. "את לא מבינה עברית?" וחייך, רגליו פתחו בכוח את רגליה.
היא לא הבינה מה קורה לה , עומדת קשורה לקיר מכנסיה מופשלים ואיזה בחור
עושה בה כרצונו אבל היא הייתה כל כך מגורה
ומיציה פשוט נזלו ממנה. ידיו הזיזו את התחתון
לצד והחלו לחפש את כפתור האהבה שלה.

"אההה... את רטובה כלבה קטנה , זה מה שרצית?"

אצבע אחת החלה חופרת בתוכה
ואליה נוספה עוד אחת , דנה ניסתה לפשק את רגליה כדי שיהיה לו נוח יותר אך
אוי הוא הוציא את אצבעותיו ממנה, והתיישב חזרה על המיטה.
היא הייתה מבולבלת.
"מה קרה?" שאלה בקול ניחר.
"כלום ," ענה לה. "כשתחליטי שאת רוצה תודיעי לי," אמר ויצא מהחדר.
היא נשארה קשורה לוו בקיר מנסה לחשוב, אבל לא מצליחה.
הדלת נפתחה לאחר מה שנראה כנצח. "יש תשובה?" שאל בשקט.
"כן," השפילה את עיניה.
"את תהיי ילדה טובה?"
"כן", ענתה.
"אני לא שומע."
"כן..."

הוא התקרב אליה. חזהו כמעט ונוגע בפטמות שהתקשו מיד ולחש: "את תהיי הכלבה
הקטנה שלי ומה שאני אגיד לך, את תבצעי, נכון?"
"כן," לחשה.
הוא נישק ללחייה. "אנחנו עוד נבדוק את זה."
הוא התיר את ידיה, "תתלבשי."
היא התלבשה במהירות, לא מבינה מה קורה לה.
"עכשיו את עולה לחדרך, נכנסת למיטה והולכת לישון ואוי לך אם תנסי אפילו

ברור?"

לאונן או לגמור

היא הנהנה

"אני לא שומע."

"כן," לחשה.

לא יודע מה עבר לי בראש, אבל התחתונים לחצו לי, ונראו כל כך לא שייכים לקטע הזה,

והיא הייתה כל כך יפה, רוקדת ומזיעה, וכמעט עירומה - אז הורדתי
אותם. רק עכשיו שמתי לב שהזין שלי שמוט לגמרי. כנראה שהתעייף מלעמוד...
עמדתי שם עירום, צווח כמו עוף שחוט, מנופף בתחתונים מעל הראש, והיא
החזיקה את הפה בידיה ופשוט התפוצצה מצחוק. אני מניח שבאמת נראיתי מגוחך.
"בואי!" צעקתי. זרקתי את התחתונים בקשת רחבה אל הרצפה והתחלתי להתקרב
אליה בריקוד פרוע. שנינו נראינו כמו שני בבונים שמתקדמים אחד לכיוון השני
בריקוד מופרע במיוחד, אחת מאיתנו בשדיים חשופים והשני עם איבר מתנופף בין
רגליו. ללא ספק, מאד מגוחך... הגענו אחד אל השנייה והצמדתי אותה אלי כשאנחנו עדיין רוקדים את הריקוד
המשונה שלנו. הרגל שלי נכנסה בין רגליה כשהירך שלה מועכת לי את הזין, ויד
ימין שלי לופתת את הישבן שלה. וואו, התחתונים שלה פשוט סחוטים! היא ממש
מזיעה. 'מעניין מה המצב קצת יותר נמוך', אני חושב ומחליט לבדוק. אני שולח
את יד שמאל ודוחף אותה בין המפשעות הצמודות שלנו, ותוחב אצבע סקרנית

צחקתי והרפיתי מגופה, מתרחק ממנה בערך עשרים סנטימטר. הבנתי שאם אני אחכה
לה, זה לא יקרה, אז פשוט עשיתי: תפסתי את התחתונים השחורים והקטנים שלה
בשתי ידי, ומשכתי למטה, לא במהירות, כדי לא להבהיל, אבל בהחלטיות ובתנועה אחת.
היא לא נבהלה. כמעט כאילו לא שמה לב שהיא עירומה פתאום, עמדה מולי צוחקת,
כמו קודם, במערומיה. הגוף שלה היא פשוט מדהים: שחום ללא אף פס שיזוף...,
נוצץ מזיעה, חלק למעט קווצה קטנה ומטופחת של שיער שחור בערוותה. חיבקתי
אותה בשתי ידי, עדיין מחזיק את תחתוניה. "את יפה" לחשתי באוזנה.
"תודה" היא חייכה והסמיקה.
התרחקתי ממנה קצת, סוקר את כל גופה בהערצה.
"את עירומה לגמרי מולי ועדיין מתביישת ממני?" שאלתי בתמיהה, מחוייך.
עכשיו היא ממש התביישה, צוחקת את הצחוק המבויש שלה ומסתירה את שדיה ביד

אחת וערוותה ביד שנייה. הזין שלי הפסיק להיות רך. הוא נעמד תוך שנייה כמו
טיל. היא הציצה בו, מתביישת להיתפס מסתכלת. תפסתי את שתי ידיה ומשכתי אותן
מטה בעדינות, חושף אותה מולי, עירומה, סמוקה וצוחקת.
"די..." היא ביקשה.
"מתי השתזפת ככה?" חייכתי.

"לפני חודש... באילת..." היא גמגמה פתאום.
"עם חבר שלך" ספק שאלתי, ספק קבעתי
"דווקא לא. ירדתי לשם אחרי שנפרדנו. עם חברה שלי" זה נהייה מעניין..
"חברה שלך?"
"כן.. היא שכנעה אותי.. ללכת איתה.. לחוף... להשתזף"
שתי נשים יפהפיות עם עור שחום, שוכבות בעירום... מממ.. מראה מגרה מאוד.
"ו..? נהנית?" שאלתי
"כן... היה... נחמד" היא הסמיקה. הרגשתי שיש שם עוד משהו..
"נחמד?" הרמתי גבה, מביט עליה משועשע בעוד סומק מכסה את פניה. "בטח זכיתן
למבטים לא מעטים מצד כל השאר".
היא צחקה, נבוכה מעט "כן.. היה כיף.... בעצם, על מי אני עובדת.. היה נהדר!" היא חייכה.
"לא הרגשת נבוכה? להיות עירומה מול גברים אחרים? לראות גברים אחרים עם
הזין בחוץ?" אני פשוט לא מצליח להפסיק לשאול שאלות!
"גם עכשיו אני עירומה ורואה זין בחוץ..." היא חזרה לטון הצוחק והשובב.
עכשיו היה תורי להסמיק.
"אוייש... תראו-תראו! הוא מסמיק! זה מביך אותך? לא, אל תכסה אותו!" היא
קראה ורק הגבירה את המבוכה שלי. היא ניסתה למשוך את ידי, אבל אני כיסיתי
את הזין כאילו החיים שלי תלויים בזה. קצת קשה כשהוא כל כך עומד.
"די!" הצלחתי לחזור לעצמי. שלחתי יד אל בין רגליה ודגדגתי. כמו שחשבתי,
ממש רטובה.
"לא!" היא ניסתה להתחמק מידי המושטת.
"בואי לפה!" קראתי.
היא צחקה צחוק מתגלגל והסתובבה, מנסה לברוח. תוך שנייה תפסתי אותה
והחזקתי במותניה.  ירדתי אל
הברכיים וחיבקתי את מותניה, כשאני מניח את הראש על הלחיים החמימות. די,
אני מרגיש שהגיע הזמן לנשיקה ראשונה.
כנראה שהזיפים שלי דגדגו אותה מאחורה כי היא צחקה וניסתה להיחלץ ממני, אבל ממש לא התכוונתי לוותר. סובבתי אותה אלי, ועכשיו הערווה הרטובה
והריחנית שלה היו בדיוק מול פניי.
חיבקתי את מותניה, הפעם כשראשי מונח על הגבעה המטופחת שלה. אלוהים, איזה
ריח משכר. סובבתי מעט את הראש אליה, רפרפתי נשיקה קטנה על השערות הקצרות
ושאפתי מלוא נפח הריאות שלי את הריח הנהדר שנדף ממנה. היא התגלגלה מצחוק
וחיבקה את ראשי.
ירדתי לישיבה על התחת, מקיף אותה ברגליי וסוגר עם ירכי הימנית על כפות
רגליה, והבטתי מעלה. כמה שהיא יפה מהזווית הזאת, כשברכיה צמודות אלי
והירכיים ממש סנטימטר מפניי, החיבור ביניהן היה חם, רטוב ומזמין, שדיה
היפים זקופים מולי בזווית המיוחדת של מבט מלמטה, ידיה מלטפות את ראשי
והיא מחייכת. חייכתי אליה בחזרה.
"תני לי את הרגל שלך" ביקשתי, והרמתי את רגלה השמאלית בעדינות.
קירבתי את פניי אל פנים ירכיה באיטיות. הגעתי עד לאיבר מינה הלח ונתתי
נשיקה רכה, ארוכה ומתוקה.
היא מלמלה בקול רועד.
תחבתי את לשוני לתוכה בעדינות. עכשיו זה רשמי: את הנשיקה הצרפתית הראשונה
שאני נותן לה, אני נותן לשפתיים התחתונות שלה. רק אחרי כמה שניות טובות הוצאתי את פניי מבין רגליה והצצתי בה.
"השפתיים שלך רטובות" היא חייכה אלי.
חייכתי וניגבתי את פי בידי.
"השפתיים שלך רטובות" היא חייכה אלי. אמרה בצחקוק
"בואי החוצה!" קראתי פתאום, קופץ על רגליי וכמעט מפיל אותה בדרך.

"מה?" היא נבהלה, "לאן החוצה?"
"למרפסת! חם לי פה!" מאד חם פה...
"השתגעת?" היא כמעט צעקה, "אנחנו בלי בגדים להזכירך!"
"אז מה" אמרתי בקול מתחנן וכשאני מושך אותה בשתי ידיי, "כיף בחוץ! ואין
אף אחד! אף אחד לא נמצא בחוץ בשעה כזאת!" הבטחתי.
"לא!" היא כבר לא נשמעה כל כך החלטית.
"בואי, יהיה כיף..." פתחתי את הדלת מאחורי גבי והמשכתי בהליכה לאחור,
כשאני מושך אותה איתי.
"קר לי!" הצווחה הפתאומית שלה נאמרה בקול לוחש. צריך להיזהר, יש שכנים!
"בואי, אני אחמם אותך!" הובלתי אותה השענתי אותה כשפניה
אלי וחיבקתי אותה מאחור. אוח, איזה גוף רך וחם... התחלתי ללטף אותה
בבטנה, ועליתי במהירות אל שדיה.
"או, אני רואה שבאמת נורא קר לך..." עקצתי אותה כשפטמותיה שרטו את כף ידי.
"כן, אני רואה שקר לך!" החזירה לי במהירות כשהיא שולחת יד לאחור ותופסת
לי בזין.
"אייי! מכה מתחת לחגורה!" תרתי משמע...
אחרי שנייה היא הצליחה
ונמלטה לסלון, משאירה אותי מחייך כמו טמבל בחוץ שכל מערומי גם בחוץ.

מצד אחד. אני ממש יכולה

מצד שני - הוא כבד. מצד אחד זה כיף להרגיש אותו צמוד.
מצד שלישי - איפה האוטו? מצד רביעי - יש לי יותר מידי צדדים!
ספרתי, פחות או יותר, כמה משקאות כל אחד מאיתנו שתה. בניסיון להחליט מי מאיתנו פחות שיכור ויכול להסיע אותנו חזרה. זכרתי שתי בירות לכל אחד
מאיתנו, וויסקי בשבילו, וודקה בשבילי.. בעצם שתיתי רק חצי כוס.
"הפסדת בחצי כוס וודקה" אני מודיעה לו חגיגית. "מה?" הוא שואל מבולבל ואני מתחילה לצחקק.
"חישבתי מי מאיתנו פחות שיכור, ואתה הפסדת בחצי כוס וודקה" עכשיו כבר בקושי החזקתי את הצחוק בתוכי. "עכשיו, איפה המפתחות של האוטו?" שאלתי אותו, שוקלת האם בכלל לחכות לתשובה ממנו או פשוט לעשות עליו חיפוש ידני. "תקשיבי..." הוא מתחיל. "לא משנה" אני קוטעת אותו, אני יודעת לזהות ויכוח כשאחד כזה מגיע ואין לי
שום כוונה לתת לו להתווכח איתי. אני שולחת ידיים לכיסים של הג'ינס שלו. הממ... יש לו תחת נחמד. טוב, בכיסים האחוריים יש רק ארנק. זה משאיר את
הכיסים הקדמיים. אני שולחת יד לכיס הימני, מבצע מעט מסובך בהתחשב בעובדה שהוא שעון עליי. "תעמוד" אני אומרת לו, קולטת את כפל המשמעויות שנייה אחרי שהמילה יוצאת מהפה שלי.
הוא צוחק "בשבילך, אין בעיה" הוא מתיישר, עדיין נשען עליי. כיס ימני ריק. שיט. אני נעמדת לפניו, משעינה את הידיים שלו על הכתפיים שלי. קצת מוסיקה ואפשר
לרקוד סלואו, אני חושבת לעצמי ושולחת יד לכיס השמאלי. והנה המפתחות הסוררים. הראש שלו שעון על הצוואר שלי ואני יכולה להרגיש את הנשימה שלו על העור
בצעדים איטיים אני מובילה את שנינו לרכב. הגוף שלו צמוד אליי, זרוע אחת מחזיקהבמותיניים שלי

אני פותחת את דלת הרכב, מהצד של הנוסע "כנס פנימה" אני אומרת לו ומאדימה.
מה נסגר איתי היום? "בכיף, מותק" הוא צוחק ומתיישב. אני נגשת ומתיישבת במושב הנהג. דבר ראשון, לקרב את הכיסא. גם עם העקבים
אני עדיין לא מגיעה למטר שמונים שלו. אני מתניעה ומכניסה להילוך. הכבישים ריקים יחסית בשעה הזאת - מי שלא ישן, קורע את רחבת הריקודים או משתכר. או שניהם, אני מחייכת לעצמי. וטוב שכך, לא מתחשק לי להעמיד במבחן... שיט עוד פעם 'להעמיד'.
"את נוהגת לא רע בכלל" הוא אמר כשהחניתי את הרכב.
"תודה" חייכתי אליו.
נכנסנו לבניין, ובחינניות יתרה השתטחתי על המדרגה הראשונה. "ואני הפסדתי בחצי כוס וודקה" הוא מציין ואני מתחילה לצחוק.
עכשיו הוא זה שצריך להחזיק אותי לפני שאני נופלת, כי אני פשוט לא יכולה
להפסיק לצחוק.

אנחנו מגיעים לדירה שלי, נעמדים ליד הדלת. אני מוציאה את המפתחות, אבל
היד שלי רועדת, יחד עם כל שאר הגוף, ואני לא יכולה להפסיק לצחוק. "תני לי את זה" הוא לוקח את המפתחות מידי ופותח את הדלת. אני מנגבת את
דמעות הצחוק מעיניי ונכנסת לדירה, הוא צועד אחריי. תליתי את מפתחות הבית על הוו, וניגשתי למערכת הסטריאו,

לחטט בערימות
הדיסקים ששכבו לידה. "שימי משהו קצבי" הוא אומר מהקצה השני של החדר מוריד נעליים. בחרתי אוסף סתמי של דאנס ולחצתי פליי "מספיק קצבי בשבילך?" שאלתי, מתגרה בו. "מספיק טוב" הוא קרץ. לא ידעתי אם זה בגלל מזג האוויר שבחוץ או בגלל הנוכחות שלו, אבל היה לי חם מאוד. נזכרתי שאתמול הכנסתי שישייה למקרר, זה יקרר אותי קצת. "מה אתה אומר על בירה קרה?" "נשמע טוב" הוצאתי מהמקרר שני בקבוקים של בירה קרה "כוס?" שאלתי "לא צריך" הוא ענה מהסלון.
"מעולה" הבאתי את הבירה לסלון, מניחה אותה על שולחן קטן בקצה החדר., לא מתאפקת ולוקחת לגימה מנוזל הקר.
"מממ... תענוג" אני ממלמלת.

"ומה אני, עז?" צחקתי. "מממ... תענוג" אני ממלמלת.
הוא הגביר את הווליום של המוסיקה "הבאנו את המועדון אלייך לבית" הוא קרץ. צחקתי והוא משך אותי קרוב אליו, מתחיל לרקוד איתי, מחזיק אותי במותניים,
צמוד. ממ... להרגיש את הגוף שלו צמוד לשלי.. חיוך נפרש על שפתיי. ראיתי את המבטים שהוא נעץ בשפתיי קודם... כן.. מעניין איזה טעם יהיה לו.. אוף..
עכשיו באמת נהייה לי חם.. שני בקבוקי בירה אחר כך, הוא כבר הוריד חולצה, הלילות בקיץ חמים... שלא
לדבר על כמויות האנרגיה שהוצאנו שנינו במהלך הערב.  "ומה אני, עז?" צחקתי. "תורידי גם!" הוא השיב, מוציא לי לשון.
"אל תוציא לי לשון!" צעקתי חזרה, צוחקת. "לא רוצה! מה תעשי לי?" הוא התגרה בי. "אני אדגדג אותך!" אמרתי ושלחתי אצבעות לצידי המותניים שלו, מנסה לדגדג אותו.
"אז אני אדגדג אותך חזרה!" הוא הכריז והחזיר לי באותו מטבע. "לא!" צעקתי, מתפתלת הרחק מאצבעותיו וצועדת החוצה. "את התחלת" הוא צחק.
"לא נכון, אתה התחלת!" עכשיו היה תורי להוציא לו לשון. "מה התחלתי?" הוא שאל.
"אהה... שכחתי" התגלגלתי מצחוק.  "את שיכורה!" הוא קבע, מצחקק בעצמו. "הממ.. כן. וחם לי!" הכרזתי. "אז תתפשטי! נעשה תחרות - מי נשאר ראשון בתחתונים"
"מה?!" צווחתי, בחצי-תדהמה. "יאללה! היכון.. הכן.. צאי!" הוא התעלם ממני והחל שולף את עצמו מהמכנס וזורק את הגרביים הצידה.
וויתרתי מראש על הנסיון לנצח, הייתי יותר מידי עסוקה בלצחוק. התכופפתי והורדתי את הסנדלים מהרגליים שלי, תוהה מדוע לא עשיתי את זה קודם. "את צריכה עזרה עם זה?" הוא שאל, ומבלי לחכות לתשובה שלף אותי מהגופייה
שלבשתי. "אהה!" צעקתי, מתחמקת ממנו "אני יכולה לבד! אני יכולה לבד!" קראתי תוך כדי צחקוק. פתחתי את הכפתורים של המכנס הצמוד שלבשתי, והעפתי אותו לאחור. "טה טה!" פרסתי ידיים לצדדים "אתה רואה? אני יכולה לבד" צחקקתי. "לא ולא. אני בתחתונים, את עדיין לובשת חזייה" "חזייה זה לא נחשב!" עשיתי פרצוף כועס, לא באמת מתכוונת לזה. הוא שלח יד קדימה, להוריד את הכתפיות של החזייה ממני. "לא!" צווחתי ורצתי הרחק ממנו.. לא שהיה הרבה מקום לרוץ, הדירה שלי היא
לא בדיוק מגרש כדורגל. הוא השיג אותי בקלות, ואני הסתובבתי עם הגב אליו,
מחזיקה את החזייה עליי במעין חיבוק-עצמי. "אה הא!" הוא הכריז בקול מנצח, ופתח את הקרס של החזייה שהיה ממוקם על הגב
הסתובבתי עם הפנים אליו בדיוק כשהכתפיות נפלו מהכתפיים, מנסה בכל כוחי להחזיק את החזייה עליי. "לא, לא, לא, בלי לרמות!" הוא משך את ידיי הרחק מגופי והחזייה הצטרפה לערמת הבגדים המפוזרת על פני כל הסלון. החזקתי את ידיי סביב גופי, מכסה בקושי על החזה שלי.
"לא, לא, לא, זה לא הולך ככה" הוא אמר לי. "מה תעשה לי?" התגריתי בו.
"פשוט מאוד. אני אדגדג אותך" הוא השיב בחיוך ערמומי.

איך זה שאף פעם לא שמתי לב עד כמה היא סקסית? הייתי מאוהב בה, אבל... היא

פשוט פצצה! או שזה האלכוהול?.. או המזמוז, שיש אנשים שקוראים לו "ריקוד"? בא לי פשוט לקרוע לה את הבגדים, כאן ועכשיו, מול כולם! והיא מרגישה את זה..

היא מרגישה אותו... היא מחייכת אלי, חיוכים כאלה של "אני יודעת מה  עובר לך בראש"... ואלוהים, כמה שהיא סמוקה! היא לא מפסיקה להסמיק! כמה
בנאדם אחד יכול להרגיש נבוך בערב אחד? ואני עוד זה שהיה עירום מבינינו אנ'לא יודע מה היא חושבת בדיוק, אבל זה לא ריקוד. אני כבר מזמן לא שם לב לקצב של המוזיקה. סובבתי אותה ואני צמוד לה מאחור, הידיים שלי תופסות אותה קצת נמוך מהמותניים, ואני מצמיד את החלציים שלי לטוסיק שלה ופשוט - אין
מילה אחרת - מזיין אותה עם הבגדים. טוב, זה לא ממש זיון, אבל אני מרגיש את מילה אחרת - מזיין אותה עם הבגדים. טוב, זה לא ממש זיון, אבל אני מרגיש את
החריץ שלה לכל אורך הזין, והיא ללא ספק מרגישה אותי מאחורה. לא ממש איכפת לה גם כשהידיים שלי גולשות קדימה ומוצאות מקלט חמים בין הרגליים שלה. היא
מצחקקת, עם המון מבוכה, ומתחמקת, אבל רואים שהיא לא ממש כועסת... גם כשהיא זזה ממני ורוקדת מסביבי, כאילו כדי לתפוס הפסקה קצרה מהמזמוז
הזה שכולם כבר שמו לב אליו, אני מחכה שתגיע מאחורי, מרגיש אותה מלטפת לי
את הגב, תופס את ידיה ומושך אלי. היא נמרחת על הגב שלי, ואני מחזיק את
כפות ידיה ולא נותן לה להתחמק. היא לא ממש נלחמת... אני מוריד את הידיים שלה אל המותניים שלי, משם לאט-לאט אל הירכיים, ואז בבת אחת מפגיש אותן עלהגבעה שבחזית מכנסיי. היא צווחת ומושכת את ידיה, ואני מסתובב אליה ורואה שהנזיפה שלה מגיעה בפנים צוחקות. וכמובן סמוקות. היא לא ממש מתכוונת לנזוף
אוף, כמה שהיא יפה. אני מתבונן בה רוקדת, בערך 7 סנטימטרים ממני, ומשתגע. כי להסתכל באיזור חלציים של מישהי ולדעת שמתישהו בהמשך הערב, אני הולך
להיכנס לשם. השיער שלה מלטף לי את החזה, השדיים שלה נמחצים אלי בערך אחת לשלוש שניות, הירכיים שלה זזות ומהפנטות אותי, קוראות לי לצלול ביניהן,
לנגוס בשוקיים האלה, למצוץ את כפות הרגליים שמציצות מהסנדלים שלה... אפשר להשתגע ממשיכה מינית? מה

לעזאזל שמו לי בבירה המחורבנת ההיא?!
אני כבר מותש. אין לי כוח להסביר, ופשוט מחזיק ביד שלה ומושך אותה לשולחן. השולחן שלנו נמצא ממש על סף רחבת הריקודים, וכבר הזיזו אותו כדי
להרחיב את איזור הריקוד, והעלימו לנו כיסא אחד. הצפיפות מסביב אדירה. היא להרחיב את איזור הריקוד, והעלימו לנו כיסא אחד. הצפיפות מסביב אדירה. היא
רואה שיש כיסא אחד ומסתכלת בי במבט שואל. אני מתיישב על הכיסא היחיד שנשאר ומושיב אותה עלי. היא לא אומרת מילה )גם כי מן הסתם אני לא אשמע מילה ברעש
האימים שמסביב(, וגם לא מסתכלת לי בעיניים. כאילו כל האדרנלין מתנדף מהגוף ברגע שישבת, והגוף שלך נהיה בובת סמרטוטים, אנחנו יושבים בוהים בנקודות
שונות ברחבה בעיניים חסרות הבעה.
כל הנגיעות שהיו לפני כן היו קלות, עכשיו פתאום קשה לי לנגוע בה.

"אז..   אתה רוצה לחטוף משהו לאכול, לשתות?" שאלתי.
הוא סיים ללבוש את החולצה הצמודה, הורס סופית כל תסרוקת שאולי עוד נשארה לו.

עתה הוא נראה פרוע וסתור, כאילו הרגע קם מהמיטה אחרי לילה של סקס פרוע. המחשבה העלתה חיוך קל על פניי. הוצאתי מן הארון זוג מכנסיים

צמודים והתחלתי לפתוח את הכפתורים של הג'ינס. "לא, נאכל כבר שם" הוא השיב. לפתע שמתי לב שעיניו עוקבות אחרי כל תנועה של אצבעותיי.

חלק עליון מילא, אבל זה כבר יותר מידי בשבילי, חשבתי. "בסדר, שתי דקות ואני מוכנה" אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה הסמוך. לבשתי במהירות את המכנס, העברתי מברשת בשיער, ושמתי מעט בושם.

תהיתי אם להתאפר ובסוף החלטתי נגד, ידעתי שנחזור מאוחר ולא יהיה לי כוח להוריד
איפור. "זה היה מהיר" הוא חייך כשיצאתי. זרקתי את הג'ינס על הכיסא ליד המיטה  הוא לא היה מספיק נקי להכנס חזרה לארון, ולא מספיק מלוכלך כדי לזרוק אותו

לכביסה.

נעלתי סנדלים אדומות, שהוסיפו בערך עשרה סנטימטרים לגובה שלי, ולקחתי איתי תיק צד קטן. היה בו מקום לטלפון נייד, לארנק ולמפתחות, לא יותר מזה.
הוא עמד מאחוריי כשנעלתי את הדלת, ניחוח קל של בושם גברי התגנב לאפי. יש לו טעם טוב, חשבתי לעצמי.
ירדנו במדרגות לחניון, הרעש שעשו עקבי הסנדלים שלי בחלל חדר המדרגות היה רם כמעט כמו פעימות לבי. פגישה עם מישהו שלא ראית הרבה זמן היא תמיד הוא הזכיר שם של מועדון קטן לא רחוק, לא הייתי בו אף פעם, אבל שמעתי שהמוסיקה שם לא רעה.
"אז מה עשית עם עצמך בשנים האחרונות?" הוא שאל כשיצאנו מהחניון.
"סיימתי את התואר, עבדתי זמן מה בבית מלון, אחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא בשבילי, אז התפטרתי. היה לי מזל ומצאתי עבודה בחברת הוצאה לאור קטנה, אני מאיירת עבורם ספרים, בעיקר ספרי ילדים. ככה אני יכולה לשלב תחביב עם עבודה. בינתיים זה עובד. "לייכתי "מה איתך? מה עשית בשנים האחרונות?"
שאלתי. "את זוכרת את החברה הקטנה שבה עבדתי?" "כן, הייתם ארבעה מתכנתים בתוך משרד אחד" נזכרתי בחיוך "שעות ארוכות, כסף רגיל ונונשלנטי לקולי.
"אז לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי כשהתיישבנו במכונית שלו, מנסה להקנות טון קיוויתי שהאור העמום בחדר המדרגות הסווה את האודם שהתפשט על פניי.
על הבד הייתה כמו ליטוף של ידי על עורו, אבל מספקת הרבה פחות מליטוף.
לא יכלתי להוציא מהראש שלי את המראה של גופו העירום. כל משיכה של המכחול
מרגשת..  במיוחד אם הייתה ביניכם התאהבות סודית שאף פעם לא מומשה.
"כן, הייתם ארבעה מתכנתים בתוך משרד אחד" נזכרתי בחיוך "שעות ארוכות, כסף הזכררתי לו  "לא חשבתי שתזכרי" הוא חייך "עכשיו אני עובד בחברה בינלאומית, המשרדים שלה ממוקמים בכפר סבא באזור תעשייה, השעות אותן שעות, אבל לפחות השכר טוב יותר" "ויש רכב צמוד" . מגרש החנייה ליד המועדון היה מלא עד אפס מקום, אז נאלצנו לחנות רחוב אחד רחוק יותר. "כן, אבל בעיר הזאת לכי תמצאי חנייה" אמר כשהלכנו לכיוון המועדון. נכנסנו והתיישבנו ליד שולחן גבוה לא רחוק מהבר, רחבת הריקודים

כבר החלה להתמלא. הקצב של המוסיקה הלם באוזניי, ממלא אותי בחשק לרקוד.
שהגענו המלצרית נגשה אלינו והושיטה לנו שני תפריטים. סקרתי את התפריט, המחירים
היו סבירים, דבר נדיר בעיר הזאת. החלטתי להזמין לי בירה, כשהשלפוחית שלי החליטה להודיע לי על קיומה. "אני הולכת לשירותים, כבר חוזרת" קמתי מהכיסא.
"להזמין לך משהו בינתיים?" הוא שאל, מביט בי. כן, תזמין לי בירה" אמרתי ויצאתי.
הבטתי בעצמי במראה בזמן ששטפתי ידיים "לפחות אני לא נראית כמו עגבנייה" מלמלתי לעצמי.
זוג חצי-שיכור וחצי-לבוש נכנס לשירותים, שניהם היו עסוקים אחד בשניה ולא ממש שמו לב אליי, הבחורה כבר החלה להוריד את הג'ינס שלבש הגבר. היא צחקה כשהבחינה במבט ההמום שעל פניי ומשכה את התחתון של הגבר למטה, נושכת את צווארו ומביטה לראות את התגובה שלי. הגבר כנראה החליט שהוא לא אוהב קהל שצופה בזין שלו ומשך את הבחורה לאחד התאים.
"וואו" מלמלתי לעצמי בעודי יוצאת משהם במהירות. נכנסתי חזרה למועדון והלכתי לכיוון השולחן שלנו. ההזמנה הגיעה בדיוק כשהתיישבתי, בשבילי וגינס בשבילו.
כל נסיון לנהל שיחה, עלה בתוהו, המוסיקה הייתה פשוט רועשת מידי. "בואי לרקוד" הוא אמר.
הססתי, הרחבה הייתה מלאה, מה שאומר שנהייה צמודים אם נרקוד.
"תפסיקי לחשוב ובואי" הוא חייך ומשך בידי. באופן מוזר, שמחתי על כך שההחלטה הוצאה מידיי ואני בעקבותיו לאט לאט התחלתי להשתחרר ולנוע לקצב המוסיקה, נמנעת במכוון מלהביט בעיניו.

לא יכלתי להביא את עצמי לפגוש במבטו, אבל מצד שני האזורים עליהם כן הבטתי גרמו לי להסמיק עוד יותר.
אחרי כמה שירים נהייתי צמאה, אז פניתי לחזור לשולחן. הוא הביט בי במבט שואל, שהיה הרבה יותר יעיל מלדבר, כי ברעש שהיה לא הייתי שומעת אותו.
הצבעתי לכיוון השולחן וסימנתי לו שאני רוצה לשתות. הוא הנהן והלך אחריי.
הוא קרא למלצרית והזמין לעצמו שליש נוסף.
"מה בשבילך?" שאלה המלצרית, מביטה עליי. "בירה" אמרתי. "את יוצאת הרבה לרקוד?" הוא שאל כשהמלצרית התרחקה. "כשהייתי עם החבר שלי לשעבר היינו יוצאים הרבה, הוא אהב ריקודים דרום אמריקאיים, אז הוא היה לוקח אותי לרקוד כמעט כל סוף שבוע. עכשיו אחרי שנפרדנו אני יוצאת פחות" אמרתי בכנות.
"זה ריקודים ממש צמודים, לא? עם נגיעות וחיכוכים?" "הדרום אמריקאיים הם עם חם, ככה שגם הריקודים שלהם לוהטים. לפעמים זה גולש גם לנגיעות וחיכוכים מעבר לריקוד" הייתי בטוחה שכל הפנים שלי אדומות כשסיימתי לומר את המשפט."לפעמים? כמה רחוק יצא לך להגיע?" הוא שאל מדגיש את המילה. "מספיק רחוק כדי שחבר שלי לשעבר יקנא" זרקתי לו. "זה מתחיל להיות מעניין" הוא חייך "עם מי רקדת שהוא קינא?"
"זה מתחיל להיות מעניין" הוא חייך "עם מי רקדת שהוא קינא?" "עם חבר שלו" הצמדתי את עיניי לכוס הריקה שמולי, איזה שד דחף אותי לספר
לו את זה? "ומה קרה?" "הוא.. המ... אנחנו..."
המלצרית הגיעה בתזמון מושלם להציל אותי מלהמשיך את המשפט. השתייה נתנה לי תירוץ למלא את פי מים, או בירה במקרה הזה.
"אתם מה?" הוא שאל כשהמלצרית התרחקה. נראה שהוא לא מתכוון לתת לי להתחמק.
"כולנו היינו שיכורים... הוא מזמז אותי על הרחבה, תוך כדי ריקוד... ונישק אותי" לקחתי עוד לגימה מהבירה, רק כדי לא להביט בו.
"ומה עשה חבר שלך?" "התרגז והפריד בינינו" חייכתי, נזכרת בסצנה "אחרי הריקוד חבר שלו משך אותי לחיבוק וישבתי לידו. היה כיף לראות את חבר שלי מקנא, אם כי אולי
הנשיקה בסוף הייתה קצת מיותרת" לא ידעתי איזה שד דוחף אותי לדבר, מצד שני
אלכוהול ידוע בתור משחרר לשון.
"אז מסתבר שאת שובבה לא קטנה, אחרי הכל" הוא חייך וקרץ. "כל אחד מאיתנו קצת שובב, לא?" החזרתי קריצה.
"כן, אבל משהו אומר לי שהיה שם יותר מסתם נשיקה" הוא הביט בי במבט חוקר. "טוב... האמת היא שיותר מאוחר באותו ערב, ישבתי על הברכיים של אותו בחור
והחלפנו ליטופים רציניים יותר" "מה זה ליטופים רציניים יותר?" הוא דרש לדעת. "הידיים שלו היו בתוך החולצה שלי" התרסתי, עוצרת בעצמי לפני שאוסיף כי
"זה קשה ללמוד לרקוד.. נגיד, סלסה?" הוא שאל, משנה לפתע נושא.
"הבסיס של סלסה הוא מאוד פשוט, זה הסיבובים וההחלפות וכל שאר התוספות שמסבכות את זה" אמרתי, מבולבלת מעט משינוי הנושא המהיר. בלגימה מהירה
רוקנתי את הכוס ושפכתי לתוכה את מה שנשאר בבקבוק. "אז מה דעתך ללמד אותי?" הוא הפתיע אותי עוד יותר.
"מה, עכשיו?" נדהמתי. "למה לא? תקשיבי למוסיקה" הוא צדק, הדי.ג'יי שם ריקוד סלסה ברקע.
למה לא באמת, חשבתי לעצמי, לעזאזל איתך, הרי את יודעת שאת רוצה, אז לכי "זאת ספירה של ארבע, תעקוב אחריי" אמרתי לו כשהלכנו לרחבה.
נעמדתי לצידו, והתחלתי להראות לו את הצעדים שלו; צעד לפנים, צעד במקום, להחזיר רגל, צעד במקום.
הוא קלט את הצעדים די מהר, אז עברתי לעמוד  שמתי יד אחת שלו על מותניי והנחתי את ידי על כתפו. בידי השנייה החזקתו את
ידו השמאלית באוויר.
חייכתי לעברו "ועכשיו, נרקוד" קרצתי. הוא בהחלט קולט מהר, חשבתי לעצמי. הקצב של המוסיקה היה מהיר וסוחף, ואחרי כמה דקות קלענו בדיוק למקצב הנכון.
הוא הצמיד את גופי לשלו, ידו מחזיקה אותי בשיפולי הגב. כמה שהתגעגעתי לריקוד הזה, לחושניות שלו, לסקסיות המרומזת שבו, לקצב הנהדר.
היה כיף לרקוד שוב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי את זה... ועוד עם בן וג שיש לו חוש קצב מעולה.

ידעתי שהיא תופתע. טלפון מידיד שלא שמעת ממנו כבר שנים הוא תמיד דבר מרגש, במיוחד אם הייתה ביניכם התאהבות סודית ובלתי ממומשת לפני הפרידה.
קבענו להיפגש,לנסוע לאיזשהו מסיבה במקום קטן ורעשני שהיה בסביבה. דפקתי בדלת, וכשהיא פתחה, החסרתי פעימה היא הייתה אפילו חמודה יותר ממה שזכרתי.
"וואאו!!! אני לא מאמינה!" היא צווחה וקפצה על

צווארי.  ניתקתי ממנה והחזקתי בידיה, מתבונן בה מלמטה למעלה. "את נראית נהדר" אמרתי. היא באמת נראתה נהדר שיער חלק ושחור, עד לכתפיה, עור שחום, גוף רזה שנראה מצוין בחולצה שחורה זרוקה שחשפה כתף שחומה ללא חזייה..
גם מכנסי ג'ינס משופשפים, ורגליים יחפות. "כן? תודה...
כנס! מה נעמדת בפתח?" היא צחקה ומשכה אותי פנימה. נכנסתי לדירת סטודיו, שאכן שימשה כסטודיו: כן ציור גדול עמד במרכז החדר, וציורי שמן התגוללו בכל מקום. "את מציירת?! לא ידעתי!" קראתי בתמיהה."כן, כבר מזמן..." היא גמגמה קלות. "מה אתה אומר?". הציורים היו יפים, ללא ספק. היה לה כשרון, והרבה."מה את מציירת? אני רואה רק דוממים" אמרתי כשאני מתבונן סביבי."מה פתאום? הנה, יש כאן תמונות של אנשים" היא הפנתה אותי לפינת החדר והראתה לי שתי תמונות של גברים.
"אה... אבל... אני רואה שאת מציירת אותם לבושים" קבעתי בהיסוס מה היא הסמיקה. "כן, זאת אומרת... למה לא? ""כי..." עכשיו אני הסמקתי. "את מציירת בני אדם, לא לבוש. לא אמורים לדגמן לך את הבגדים, אלא את הגוף... ".המבוכה הגיעה לשיא.  "יש לי... כלומר, ציירתי פעם אחת, זאת אומרת --- יש לי ציור אחד של עירום" היא פלטה במהירות, כאילו חוששת להתחרט. "רוצה לראות?" היא שאלה, מציצה בי.
"כן... ז'תומרת... ציור שלך, אני אשמח לראות...

את מי ציירת?" שאלתי,מנסה לשוות לקולי גוון קליל.היא נפנתה אל צידו האחר של החדר וזרקה מעבר לכתפה: "את חברה שלי.. אתה לא מכיר אותה". היא נברה בין ערימות הציורים. ללא ספק היא לא התכוונה להראות לאיש את הציור, גם לא בטעות. היא שלפה את הציור ופרסה אותו מולי, בוחנת את תגובתי. הציור היה יפהפה. אישה צעירה עמדה כשצדודיתה אל המצייר, והתבוננה דרך החלון אל שמיים אפורים. הייתה עירומה, והסתירה את שדיה בידיה, כשרק ישבנה גלוי בציור. ניכר היה שהיא נעמדה בדיוק בזוית הנכונה, כשכל פניה לעבר המצייר הייתה חושפת את מבושיה לציור."מה אתה אומר?..." שאלה בהיסוס קל. "זה מדהים... אין לי מילים... את כל כך מוכשרת!" קראתי."תודה" היא חייכה והסמיקה שוב."אני רואה שהיא צנזרה את הציור..." רמזתי באצבעי לכיוון שדיה ומבושיה שלהאישה שבציור." היא צחקקה, "היו דברים שהיא לא הסכימה לחשוף. חבל..." היא צחקה שוב "ציירת גם גברים כך?" שאלתי. "לא... לא מצאתי... כלומר, אף אחד לא רצה להיות מצויר כך..." גמגמה. הלב שלי דפק כמו מטורף. "אין בעיה. ציירי אותי!" אמרתי במהירות. היא תלתה בי עיניים מופתעות. "אתה בטוח? כך...?" שאלה. "כן, כך .. אין לי בעיה עם זה. ואני בטוח" אמרתי בביטחון מאוד מלאכותי. "טוב... מתי אתה רוצה...?" היא המשיכה לגמגם. המבוכה התאימה לה. "עכשיו!" אמרתי בקול נחרץ שהפתיע גם אותי. אממ "טוב... בוא אחרי...". היא פנתה אל כן הציור ואני כשלתי אחריה. "אה....תתפשט..." היא הצביעה אל המיטה. ניגשתי אל המיטה ונעמדתי בגבי אליה.  החולצה הצמודה שלבשתי הוסרה, הורסת לי את התסרוקת. אחר כך התיישבתי על המיטה ופרמתי את שרוכי נעליי ואת גרביי. קמתי והסרתי את מכנסי. עכשיו הקטע הקשה, תרתי משמע זה לא ממש מקצועי לדגמן בעירום עם זין עומד, אבל מצד שני זה גם לא ממש מקצועי לרצות לזיין את הציירת. לא הבטתי בה כשדחפתי את תחתוניי מטה ועמדתי מולה במלוא" איך את רוצה אותי?... "שאלתי.

רק אז היא העיזה להביט בי לראשונה. לקח לה שנייה להתגבר על ההלם שאחז בה. היא כיוונה אותי אל עמוד שניצב מול הכן שלה, והציבה אותי מולו. ידיה החמות אחזו בי, כיוונו את הזווית של רגליי וידיי. בהוראתה נשענתי עם ידי הימנית על העמוד שמולי. "טוב, את היד השנייה... אה... שים אותה, אהה, כך, זאת אומרת... " היא לא הצליחה לבטא את עצמה, אבל הבנתי אותה. אחזתי את הזין הזקוף בכף ידי. היא רצתה לצלם אותי מהצד, כך שהציור יראה אותו זקוף במלוא תפארתו. עם היד השעונה על הקיר, הראש המורכן, והיד הלופתת את מבושיי, נראיתי מאונן על סך גמירה. כך היא רוצה לצייר אותי?... היא התחילה לעבוד בשקט. שנינו שתקנו, כאילו אין מה לומר במצב כזה. ובאמת מה יש לומר? מספיק לראות את מבטה הכאילו-ענייני-אבל-בעצם-נבוך בכל פעם הגופייה הצמודה והסתובבה אליי. שהביטה לכיוון מבושיי, כדי להבין. אבל לאט לאט היא כאילו החלה לשכוח שאני עירום, או שבעצם נזכרה שהיא מקצוענית? נראה שהיה לה יותר ויותר נוח, ואפילו החלה ליהנות. היא החלה לחלק לי הוראות בקול רם "לא! אל תזוז! לא למעוך אותו!"

שגרמו לי לצחוק ולזוז עוד יותר. האווירה הפכה יותר ויותר קלילה, כשאני מרשה לעצמי לסקור אותה בגלוי, וכבר לא אכפת לי שהיא רואה את הכל "אני רואה שאתה נהנה" חייכה."ועוד איך! זה דווקא כיף! את יודעת, יש לך גוף נהדר! צילמו אותך פעם? "זרקתי לה. "כן. החבר שלי לשעבר.הייתי אמורה לצייר אותו בעירום, והוא צילם אותי, אבל אז נפרדנו" סיפרה לי בלי להפסיק לעבוד."אז איפה התמונות?..." שאלתי בתקווה."אני יודעת? בטח באינטרנט" הפטירה. "את צוחקת! באמת?!" שאלתי בהלם. "לא יודעת. זה די מתאים לו. אל תזוז" אמרה בטרוניה. "אני מצטער... אני פשוט בהלם! לא איכפת לך מזה? ""מה אני יכולה לעשות? שיהיה לו לבריאות.

אז מה, גם אתה רוצה לצלם

אותי ולפרסם אותי ככוכבת פורנו?

"שאלה בציניות. "מה פתאום" עניתי לה, "אצלי זה לשימוש עצמי.. "היא צחקה ואמרה "נראה... נראה כבר... אוקיי, סיימתי. בוא לראות". עוד לא סיימה את המשפט וכבר רצתי אליה. עמדתי המום מול ציור גדול שלי, עירום ומאונן. פשוט מדהים. וגם מחמיא... נפניתי אליה. היא הביטה בי מתוחה, אבל חייכה כשראתה את מבטי. "יפה?" שאלה רטורית .ואז"זה מדהים... את פשוט מוכשרת בצורה בלתי רגילה!" החמאתי לה. היא חייכה באושר. התבוננתי לתוך עיניה והחיוך שלה נמוג, מתחלף בהבעה המתוחה ההיא. לקחתי את שתי ידיה בידיי, רכנתי אליה ונשקתי אותה על לחיה. זו הייתה ללא ספק סיטואציה מוזרה - עומד עירום ומגורה, מנשק על הלחי בחורה לבושה... "אה... חושבת שתתלבש..." היא מלמלה. "כן..." עניתי ופניתי ממנה אל המיטה. לבשתי את תחתוני ואת מכנסי במהירות, והתיישבתי על המיטה לנעול את נעליי. היא עמדה מול הארון הפתוח בגבה אליי והוציאה גופייה שחורה. היא הורידה את חולצתה ונותרה חצי עירומה מולי. כנראה שכבר אין ממה להתבייש... היא התכופפה אל מגירת החזיות שלה, נותנת לי מבט צידי יפה על שדיה, מצאה אחת שחורה וסגרה אותה מאחורי גבה. היא לבשה את הגופייה הצמודה והסתובבה אליי.

היא כל הזמן מחייכת אלי, מן התמונה התלויה מעל המחשב במשרדי שלי, שרלה, פקידת המבצעים של המתנדבים, עיניה השחורות צוחקות ממש אל תוך עיני כאשר אני מביט בתמונה, מבעד למשקפיה הסגלגלים . יש לה סיבה טובה לחייך במלוא הפה, הרי אני ניצב לידה, ומחבק אותה אני מחייך, אבל בעוד שחיוכה מלא וחושף את שיניה הצחורות שמסגרת אדומה של שפתיה מלאות הליפסטיק מקיפות אותן, הרי שחיוכי נבלע בשפתי ומבטי רציני, כיאה לאיש ביטחון קשוח. קשוח? איך שאני צוחק על עצמי, היא קשוחה ממני, אני סתם רכיכה, לעומתה.
אמש גיליתי זאת, בעצם אמש שנינו למדנו משהו זה על זו, לשמחתנו. שנים רבות אני עובד מולה, מול שרלה, תמיד דיבורה שקט וצחוקה מתגלגל, גם בשעות הקשות, גם כאשר יש צרות בביתה שלה, מעולם לא ראיתיה זועפת, תמיד מחייכת, תמיד דואגת לאנשים המתרוצצים בשטח. פעמים רבות בעת מעשה שובבות אני מחבק לפעמים מנשק ברכות את לחיה, מעולם לא עלה בדעתי כי האשה רכת הקול שעמה אני מחליף הלצות כמעט מדי יום, גם קשוחה היא, כשצריך. עד אמש, כאשר הוזעקתי לישיבת חירום. תמיד כאשר יש ישיבות שכאלה, שרלה אתנו, הגם שתפקידה אינו מחייב אותה לעזוב את ביתה, היא דורשת זאת מעצמה. "אם לא אני, אז מי ידאג שיהיה לכם קפה ועוגיות ועזרים שונים?, גדליה המפקד?, תשכח מזה!!", הייתה מסבירה לי כל פעם מחדש כשאני שואל אותה לשם
מה עזבה את ביתה ובאה אלינו.
"שלום שרלה שלנו", קידמתי את פניה וכהרגלי בקודש, כל פעם שאני פוגש אותה, אחזתי בידה, הרכנתי ראשי ונשקתי לגב כף ידה, לקול מחיאות הכפיים של הצופים
במחזה הזה.
שרלה הסמיקה, אוהו, איך שהיא הסמיקה, זו פעם ראשונה שאני נוהג כך לפני אחרים, "בתור עונש אתה נשאר לעזור לי לסדר אחר הישיבה!!", הודיעה לי בקול שאינו משתמע לשתי פנים. תמיד בגמר הישיבות היינו בורחים ושרלה נשארת לסדר אחרינו. כך בעצם החל הערב אשר הוביל אל הלילה המיוחד שלנו.הישיבה התארכה, נושאים רבים עלו בה, עקב המצב הביטחוני המדרדר ולקראת
חצות מצאתי עצמי עוזר לשרלה לסדר את אולם הישיבות ולסחוב את הכבודה שנשארה
אל משרד בסיס המתנדבים הסמוך.
"אני מצטער שגרמתי לך אי נעימות לפני כולם", התנצלתי בפניה, "ממש מגיע לי עונש, אם את רוצה את יכולה לתת לי פליק בטוסיק", המשכתי בשפה קלילה שאינה מחייבת דבר.
בתחילה היה זה קול צחוקה המתגלגל, תשובה להתנצלותי, אחר כך, אחר שהושם כל דבר במקומו, נפנתה אלי, פניה זוהרות, שפתיה מחייכות וקולה מפתה משהו, "יש לי מקום מצוין שבו אוכל להפליק לך בישבן, בוא.
כשאני סקרן מצד אחד וכולי פליאה מצד שני על דבריה, נגררתי אחריה. לתמהוני הוליכה אותי אל המקלט המשמש מפקדת משק לשעת חירום של המרחב. שתי דלתות לו למקלט, אחת עליונה ואחת תחתונה, ושרלה יש לה מפתחות לכל הדלתות. את שתיהן סגרה ונעלה אחרינו, "עכשיו אף אחד לא יראה ולא ישמע אותנו", פסקה מיד אחר שנעלה את הדלת התחתונה ובעודה מדברת, פתחה דלת אל חדר נוסף.
"וואו, אתם ממש יודעים להסתדר", קראתי נפעם. הם ארגנו לעצמם היטב את המקלט הזה, אנשי המשק לשעת חירום, בחדר השני הייתה ספה רחבה שהתברר לי כי היא נפתחת למיטה גדולה, מקרר עם שתייה ומיני
תקרובת יבשה, מייחם גדול וקפה ותה וסוכר, בכלל, כל מה שצריך ורוצים במזווה הבית
שרלה עמדה מאחורי בעודי סוקר את המקום, לא ייחסתי בתחילה משמעות לכך שמשכה בשתי ידיה את ידי לאחור, עד שלפתע הרגשתי כי רצועת הפלסטיק הקשיח של האזיקונים עמם אנו יוצאים למשמרת, על כל צרה שלא תבוא, אוזקת את ידי.
"שרלה???, מה זה??", הסתובבתי אליה נדהם ומשועשע גם יחד. היא חייכה אלי בעת שללא כל אזהרה פרמה כפתורי חולצתי וקיפלה אותה בין זרועות ידיי האזוקות וללא אומר המשיכה ופתחה מכנסיי והפשילה אותם עם תחתוני למטה.לפתע עמדתי לפניה ערום ואזוק.
"תכף תקבל את עונשך", המשיכה בקולה הרך, נפנתה ממני אל אחד הארגזים ושבה
אלי עם שוט, שוט בעל תשע זנבות. ואז הבנתי לפתע כי שרלה הרכה החייכנית היא גם אחרת.
חייכתי אליה, אל עיניה המביטות לעיני ואחר כך מבטן נודד מטה, אל מפשעתי. זמן מה עמדנו כך, שותקים, שנינו מסגירים בנשימותינו הנמרצות את הסער המפכה בתוכנו. בניגוד למקובל במצב שכזה, לא חיכיתי למוצא פיה אלא לקחתי
יוזמה, הסתובבתי בגבי אליה וכופפתי עצמי, מרים ידי ככל שאוכל על גבי,
ישבני נפער לעיניה, "הנה אני מוכן לשאת בעונשי, גבירתי", קולי רעד במקצת, מסגיר את התרגשותי.
שריקת השוט לא איחרה לבוא, השוט ניתח על ישבני פעם אחר פעם, כל הצלפה חזקה מקודמתה, הבנתי כי היא בוחנת את גבול הסבל שלי. "די", קראתי לבסוף, אחר אין ספור הצלפות שוט שהפכו בלתי נסבלות, ישבני
כולו בער, שני פלחיו ואף העמק שביניהם שמדי פעם היה אחד מן הזנבות חודר לתוכו ומשאיר בו את רישומו.
"השאר כך ואל תזוז", פקדה עלי בקול מצווה, קשה, אחר לגמרי מזה שאני מכיר. שמעתי אותה פותחת את המקרר ונוטלת ממנו דבר מה, כעבור שניות ספורות החלה
מחליקה קוביית קרח קרה עור ישבני הבוער, מחליקה על העור המגורה, בשתי אצבעות פוערת את תוכו של הישבן, קוביית הקרח נודדת בתוך החריץ, מתעכבת לטלטול או שניים בנקב הטבעת ונודדת הלאה אל שק אשכיי. אברי נמתח הזדקף עד כדי כאב, מלמול של עונג פרץ ממני כאשר רפרפה קוביית
הקרח על וריד הפועם של זכרותי, מלמול שהפך לאנקה חזקה כאשר כף ידה הקרה, זו שהחזיקה בקוביית הקרח, עטפה את אברי, מחליקה עליו לכל אורכו, לאחר מכן חפנה אברי בכף ידה השניה, החמה ללטף עמה את האיבר.כך עמדה מאחורי ושיחקה בי, פעם כף ידה הקרה עוטפת אברי וכף ידה החמה
חופנת אשכי ומיד היא מחליפה ביניהן, כף ידה החמה מלטפת אברי המגורה וכף ידה הקרה מערבלת אשכי.
"את עושה את זה כל כך טוב", גרגרתי מיוחם ומצחקק. בתגובה לחצה על אשכי ובבסיס אברי אשר החל צונח, "שלא תעיז לחשוב לגמור",נזפה בי כשהיא מתרחקת ממני. הבטתי אחריה, ראיתי כי עטפה כף ידה בכפפת גומי, מאלו המחולקות לצוות
פינוי נפגעים. אצבעה עטופת הכפפה, משומנת בחומר שמנוני, החלה אל תוך אחורי
בתנועות מעגליות, הרפיתי את שרירי ישבני ככל שיכולתי.
"נו, גיבור אמיץ שלי, מי מזיין את מי?", קולה המלגלג נלחש אל תוך אוזני,
בעת שצירפה עוד אצבע אל חברתה שבתוך הישבן. שתקתי, לא אמרתי דבר, התמכרתי לרגע, לתחושה המיוחדת, אברי שב והזדקף בגאון
"אני רואה שמישהו נהנה שמזיינים אותו בתחת", צחקה לפתע.
"שלא תזוז, הבט לרצפה בלבד", פקדה בעת שאצבעותיה יצאו ממעמקי ישבני. עצמתי עיני, שואל עצמי מה עוד מחכה לי. הרשרוש שבה ממנה לא התיר כל מקום לספק, בגדיה נשרו מעליה. אצבעה עטוית הכפפה שבה ללטף בישבני, מורחת משחה
בתוכה, משחה קרה, נעימה. משהו החל נכנס אל חור ישבני הפעור ומלא המשחה. לא התאפקתי ונתתי מבט
הצידה, אל המקום בו ניצבת מראה גדולה, התרגשותי גאתה כאשר ראיתי במראה את
שרלה, ערומה כולה, ניצבת מאחורי, דילדו כפול נעוץ בתוך ערוותה והיא בתנועת
אגן איטית חדירה אותו אל תוכי, עד שמפשעתה החמה נשקה לפלחי עכוזי.
רק שניה אחת נשארה כך כל הדילדו בתוכי ומיד החלה מסיגה אגנה לאחור עד
שכמעט ויצא ממני והיא שבה ומחדירה עצמה לתוכי.
תחושת סיפוק גדולה אחזה בי עת ראיתי במראה כיצד אגנה מרקד מול ישבני
בתנועות קצובות, קדימה אחורה, קדימה ואחורה, כל פעם שהיא חודרת לתוכי,
מפשעתה נושקת לעכוזי ומיד נסוגה לאחור, ידיה לטפו נשענו על גבי, ראשה עצום
"וואו, וואו", שאגה לפתע, מפשעתה מתחככת בכח בעכוזי, והיא רועדת את
פורקנה נופלת עלי. היה עלי להתאמץ כדי שלא ניפול שנינו על הרצפה.
"זה הי טוב, זה היה טוב, משאיר טעם לעוד", מלמלה אחר שיצאה ממני נותנת
הקלה לגבי הדואב.
"אני מוכן ומזומן להמשיך ולענגך, שרלה", הזדקפתי וסובבתי עצמי אליה,
זכרותי קורצת לה את תשוקתה שלה.