"אז.. אתה רוצה לחטוף משהו לאכול, לשתות?" שאלתי.
הוא סיים ללבוש את החולצה הצמודה, הורס סופית כל תסרוקת שאולי עוד נשארה לו.
עתה הוא נראה פרוע וסתור, כאילו הרגע קם מהמיטה אחרי לילה של סקס פרוע. המחשבה העלתה חיוך קל על פניי. הוצאתי מן הארון זוג מכנסיים
צמודים והתחלתי לפתוח את הכפתורים של הג'ינס. "לא, נאכל כבר שם" הוא השיב. לפתע שמתי לב שעיניו עוקבות אחרי כל תנועה של אצבעותיי.
חלק עליון מילא, אבל זה כבר יותר מידי בשבילי, חשבתי. "בסדר, שתי דקות ואני מוכנה" אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה הסמוך. לבשתי במהירות את המכנס, העברתי מברשת בשיער, ושמתי מעט בושם.
תהיתי אם להתאפר ובסוף החלטתי נגד, ידעתי שנחזור מאוחר ולא יהיה לי כוח להוריד
איפור. "זה היה מהיר" הוא חייך כשיצאתי. זרקתי את הג'ינס על הכיסא ליד המיטה הוא לא היה מספיק נקי להכנס חזרה לארון, ולא מספיק מלוכלך כדי לזרוק אותו
לכביסה.
נעלתי סנדלים אדומות, שהוסיפו בערך עשרה סנטימטרים לגובה שלי, ולקחתי איתי תיק צד קטן. היה בו מקום לטלפון נייד, לארנק ולמפתחות, לא יותר מזה.
הוא עמד מאחוריי כשנעלתי את הדלת, ניחוח קל של בושם גברי התגנב לאפי. יש לו טעם טוב, חשבתי לעצמי.
ירדנו במדרגות לחניון, הרעש שעשו עקבי הסנדלים שלי בחלל חדר המדרגות היה רם כמעט כמו פעימות לבי. פגישה עם מישהו שלא ראית הרבה זמן היא תמיד הוא הזכיר שם של מועדון קטן לא רחוק, לא הייתי בו אף פעם, אבל שמעתי שהמוסיקה שם לא רעה.
"אז מה עשית עם עצמך בשנים האחרונות?" הוא שאל כשיצאנו מהחניון.
"סיימתי את התואר, עבדתי זמן מה בבית מלון, אחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא בשבילי, אז התפטרתי. היה לי מזל ומצאתי עבודה בחברת הוצאה לאור קטנה, אני מאיירת עבורם ספרים, בעיקר ספרי ילדים. ככה אני יכולה לשלב תחביב עם עבודה. בינתיים זה עובד. "לייכתי "מה איתך? מה עשית בשנים האחרונות?"
שאלתי. "את זוכרת את החברה הקטנה שבה עבדתי?" "כן, הייתם ארבעה מתכנתים בתוך משרד אחד" נזכרתי בחיוך "שעות ארוכות, כסף רגיל ונונשלנטי לקולי.
"אז לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי כשהתיישבנו במכונית שלו, מנסה להקנות טון קיוויתי שהאור העמום בחדר המדרגות הסווה את האודם שהתפשט על פניי.
על הבד הייתה כמו ליטוף של ידי על עורו, אבל מספקת הרבה פחות מליטוף.
לא יכלתי להוציא מהראש שלי את המראה של גופו העירום. כל משיכה של המכחול
מרגשת.. במיוחד אם הייתה ביניכם התאהבות סודית שאף פעם לא מומשה.
"כן, הייתם ארבעה מתכנתים בתוך משרד אחד" נזכרתי בחיוך "שעות ארוכות, כסף הזכררתי לו "לא חשבתי שתזכרי" הוא חייך "עכשיו אני עובד בחברה בינלאומית, המשרדים שלה ממוקמים בכפר סבא באזור תעשייה, השעות אותן שעות, אבל לפחות השכר טוב יותר" "ויש רכב צמוד" . מגרש החנייה ליד המועדון היה מלא עד אפס מקום, אז נאלצנו לחנות רחוב אחד רחוק יותר. "כן, אבל בעיר הזאת לכי תמצאי חנייה" אמר כשהלכנו לכיוון המועדון. נכנסנו והתיישבנו ליד שולחן גבוה לא רחוק מהבר, רחבת הריקודים
כבר החלה להתמלא. הקצב של המוסיקה הלם באוזניי, ממלא אותי בחשק לרקוד.
שהגענו המלצרית נגשה אלינו והושיטה לנו שני תפריטים. סקרתי את התפריט, המחירים
היו סבירים, דבר נדיר בעיר הזאת. החלטתי להזמין לי בירה, כשהשלפוחית שלי החליטה להודיע לי על קיומה. "אני הולכת לשירותים, כבר חוזרת" קמתי מהכיסא.
"להזמין לך משהו בינתיים?" הוא שאל, מביט בי. כן, תזמין לי בירה" אמרתי ויצאתי.
הבטתי בעצמי במראה בזמן ששטפתי ידיים "לפחות אני לא נראית כמו עגבנייה" מלמלתי לעצמי.
זוג חצי-שיכור וחצי-לבוש נכנס לשירותים, שניהם היו עסוקים אחד בשניה ולא ממש שמו לב אליי, הבחורה כבר החלה להוריד את הג'ינס שלבש הגבר. היא צחקה כשהבחינה במבט ההמום שעל פניי ומשכה את התחתון של הגבר למטה, נושכת את צווארו ומביטה לראות את התגובה שלי. הגבר כנראה החליט שהוא לא אוהב קהל שצופה בזין שלו ומשך את הבחורה לאחד התאים.
"וואו" מלמלתי לעצמי בעודי יוצאת משהם במהירות. נכנסתי חזרה למועדון והלכתי לכיוון השולחן שלנו. ההזמנה הגיעה בדיוק כשהתיישבתי, בשבילי וגינס בשבילו.
כל נסיון לנהל שיחה, עלה בתוהו, המוסיקה הייתה פשוט רועשת מידי. "בואי לרקוד" הוא אמר.
הססתי, הרחבה הייתה מלאה, מה שאומר שנהייה צמודים אם נרקוד.
"תפסיקי לחשוב ובואי" הוא חייך ומשך בידי. באופן מוזר, שמחתי על כך שההחלטה הוצאה מידיי ואני בעקבותיו לאט לאט התחלתי להשתחרר ולנוע לקצב המוסיקה, נמנעת במכוון מלהביט בעיניו.
לא יכלתי להביא את עצמי לפגוש במבטו, אבל מצד שני האזורים עליהם כן הבטתי גרמו לי להסמיק עוד יותר.
אחרי כמה שירים נהייתי צמאה, אז פניתי לחזור לשולחן. הוא הביט בי במבט שואל, שהיה הרבה יותר יעיל מלדבר, כי ברעש שהיה לא הייתי שומעת אותו.
הצבעתי לכיוון השולחן וסימנתי לו שאני רוצה לשתות. הוא הנהן והלך אחריי.
הוא קרא למלצרית והזמין לעצמו שליש נוסף.
"מה בשבילך?" שאלה המלצרית, מביטה עליי. "בירה" אמרתי. "את יוצאת הרבה לרקוד?" הוא שאל כשהמלצרית התרחקה. "כשהייתי עם החבר שלי לשעבר היינו יוצאים הרבה, הוא אהב ריקודים דרום אמריקאיים, אז הוא היה לוקח אותי לרקוד כמעט כל סוף שבוע. עכשיו אחרי שנפרדנו אני יוצאת פחות" אמרתי בכנות.
"זה ריקודים ממש צמודים, לא? עם נגיעות וחיכוכים?" "הדרום אמריקאיים הם עם חם, ככה שגם הריקודים שלהם לוהטים. לפעמים זה גולש גם לנגיעות וחיכוכים מעבר לריקוד" הייתי בטוחה שכל הפנים שלי אדומות כשסיימתי לומר את המשפט."לפעמים? כמה רחוק יצא לך להגיע?" הוא שאל מדגיש את המילה. "מספיק רחוק כדי שחבר שלי לשעבר יקנא" זרקתי לו. "זה מתחיל להיות מעניין" הוא חייך "עם מי רקדת שהוא קינא?"
"זה מתחיל להיות מעניין" הוא חייך "עם מי רקדת שהוא קינא?" "עם חבר שלו" הצמדתי את עיניי לכוס הריקה שמולי, איזה שד דחף אותי לספר
לו את זה? "ומה קרה?" "הוא.. המ... אנחנו..."
המלצרית הגיעה בתזמון מושלם להציל אותי מלהמשיך את המשפט. השתייה נתנה לי תירוץ למלא את פי מים, או בירה במקרה הזה.
"אתם מה?" הוא שאל כשהמלצרית התרחקה. נראה שהוא לא מתכוון לתת לי להתחמק.
"כולנו היינו שיכורים... הוא מזמז אותי על הרחבה, תוך כדי ריקוד... ונישק אותי" לקחתי עוד לגימה מהבירה, רק כדי לא להביט בו.
"ומה עשה חבר שלך?" "התרגז והפריד בינינו" חייכתי, נזכרת בסצנה "אחרי הריקוד חבר שלו משך אותי לחיבוק וישבתי לידו. היה כיף לראות את חבר שלי מקנא, אם כי אולי
הנשיקה בסוף הייתה קצת מיותרת" לא ידעתי איזה שד דוחף אותי לדבר, מצד שני
אלכוהול ידוע בתור משחרר לשון.
"אז מסתבר שאת שובבה לא קטנה, אחרי הכל" הוא חייך וקרץ. "כל אחד מאיתנו קצת שובב, לא?" החזרתי קריצה.
"כן, אבל משהו אומר לי שהיה שם יותר מסתם נשיקה" הוא הביט בי במבט חוקר. "טוב... האמת היא שיותר מאוחר באותו ערב, ישבתי על הברכיים של אותו בחור
והחלפנו ליטופים רציניים יותר" "מה זה ליטופים רציניים יותר?" הוא דרש לדעת. "הידיים שלו היו בתוך החולצה שלי" התרסתי, עוצרת בעצמי לפני שאוסיף כי
"זה קשה ללמוד לרקוד.. נגיד, סלסה?" הוא שאל, משנה לפתע נושא.
"הבסיס של סלסה הוא מאוד פשוט, זה הסיבובים וההחלפות וכל שאר התוספות שמסבכות את זה" אמרתי, מבולבלת מעט משינוי הנושא המהיר. בלגימה מהירה
רוקנתי את הכוס ושפכתי לתוכה את מה שנשאר בבקבוק. "אז מה דעתך ללמד אותי?" הוא הפתיע אותי עוד יותר.
"מה, עכשיו?" נדהמתי. "למה לא? תקשיבי למוסיקה" הוא צדק, הדי.ג'יי שם ריקוד סלסה ברקע.
למה לא באמת, חשבתי לעצמי, לעזאזל איתך, הרי את יודעת שאת רוצה, אז לכי "זאת ספירה של ארבע, תעקוב אחריי" אמרתי לו כשהלכנו לרחבה.
נעמדתי לצידו, והתחלתי להראות לו את הצעדים שלו; צעד לפנים, צעד במקום, להחזיר רגל, צעד במקום.
הוא קלט את הצעדים די מהר, אז עברתי לעמוד שמתי יד אחת שלו על מותניי והנחתי את ידי על כתפו. בידי השנייה החזקתו את
ידו השמאלית באוויר.
חייכתי לעברו "ועכשיו, נרקוד" קרצתי. הוא בהחלט קולט מהר, חשבתי לעצמי. הקצב של המוסיקה היה מהיר וסוחף, ואחרי כמה דקות קלענו בדיוק למקצב הנכון.
הוא הצמיד את גופי לשלו, ידו מחזיקה אותי בשיפולי הגב. כמה שהתגעגעתי לריקוד הזה, לחושניות שלו, לסקסיות המרומזת שבו, לקצב הנהדר.
היה כיף לרקוד שוב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי את זה... ועוד עם בן וג שיש לו חוש קצב מעולה.