התקופה האחרונה בשבילי היא לא פחות ממהפכה שקטה. לא כזו שצועקת או נראית לעין, אלא אחת שמתרחשת בפנים – בשקט, בעומק, בלב.
לא היה רגע דרמטי, לא הכרזה גדולה. רק תחושת בטן ברורה שמה שהיה – לא יכול להמשך
במקום לברוח, עצרתי.
וכשהעזתי לשהות – התחיל תהליך של חיבור. לרוח, לגוף, לנפש.
שכבות ירדו, רעשים נחלשו, ופתאום – נהיה שקט.
שקט שמזמין הקשבה אמיתית. הקשבה לצרכים שלי, לאנרגיה שלי, למהות.
ומשם צמחו דיוק, איזון, רוך.
אהבה עצמית שכבר לא תלויה באחרים, אלא נובעת מבפנים.
המהפכה הזו לא מחקה את הכאב – היא פשוט נתנה לו מקום,
ומתוך זה – צמח חופש.
ובתוך זה, הוא הופיע.
במקום המדויק, בזמן המדויק.
לא כדי להשלים אותי – אלא לפגוש אותי שלמה גם תחתיו וגם לצידו.
חיבור כזה שנותן לי להיות מי שאני – בלי מסכות, בלי מגננות.
חיבור שמאפשר לי להרגיש אהובה, רצויה, רכה, בטוחה.
ולא פחות חשוב – חופשיה.
לחיי המהפכה השקטה
תמונה באישורו🙏🩷