My messy thoughts

לפני כמה ימים ראיתי סרטון העצמה כזה,

מאלו שאת מדפדפת ומגלגלת עיניים וטועה מי רואה את זה..אבל אז פתאום, מרפי...אחד תפס אותי...

הסרטון דיבר על ריפוי והחלמה

ושאחד הדברים האירונים בהחלמה, זה לפני שאנחנו מתחילים לחוש טוב אנחנו בעצם מרגישים הכי רע.

עצבות כזאת מהדברים שפספסנו, מהאנשים שאכזבו אותנו ואכזבה מעצמך הצעירה שלא קיבלה את מה שבאמת הגיע לה.

ובתזמון כזה היום סידרתי ארונות והעפתי מלא בגדים 

חלקם מתקופה אחרת, משקל אחר ומישהי אחרת שאינה אותה ילדה של פעם.

הכול יחד גרם לי לחשוב, שהיופי בהחלמה שהיא נותנת זמן לרגש לקחת פיקוד וצורה...לאדם רציונלי כמוני זאת אמירה מטלטלת...

אבל לאט לאט ובטוח...אני מבינה כי הרגש אינו אויב יותר אלא מדריך לדרך שמראה לי גבולות ונתיבים חדשים

נשימה עמוקה וחג שמח🙏❤️

באנרגיות של ילדה בת 16

בוקר נוסף עם מזג אוויר לא ברור, 

הפלייליסט החליט להיות רומנטי היום ואני נודדת במחשבות ונעה בין עבר, הווה ועתיד.

ובתוך כול המערבולת הזאת 

מתחיל שיר, שיר שמסמל המון...

ופתאום המחשבות נעות למחשבות על פנטזיה

אחת כזאת מיוחדת שכוללת חיבוק אוהב מי זה שעוד לא פגשתי,

מקום להיות אני וחופשייה.

פנטזיה שכוללת את כל מה שיש לעולם להציע או לפחות לעולם שלי.

חיבוק אוהב, מבט עמוק וגעגוע לזה שעוד לא הכרתי

התחלתי לאהוב לכתוב יותר ולתת למחשבות לנדוד...

הרבה מתחברים לאהבה שלי לנסיעות, מוזיקה ושכטה.

אני אוהבת את שגרת הבוקר, הרגע הזה שאתה לבד שומע שיר שמקפיץ, מחזק או לפעמים במוד קצת מדכא ומלווה...דמעה זה אירוע נדיר.

אבל זה לא משנה.

כי לרגע הזה, לזמן שנמשך לו כמה שהדרך מובילה אני לומדת להיות נוכחת ברגע. 

וזה יכול לנדוד למיליון מחשבות או מנגד ריקוד למוזיקת טכנו רצינית ובסוף שילוב של הכול יחד...

אני לומדת שהמחשבות הטובות עולות אז.

ובמקלחת.

אבל שם זה כבר נודד למקומות אחרים:)

איפה מי שיסחוף אותי בזרעותיו לאזור בטוח?

חיבור עצמי הוא מסע פנימי שמוביל אותי להבין מי אני באמת, מעבר לכל מה שהעולם מצפה ממני או מכתיב לי. זהו תהליך שבו אני לומדת להקשיב לצרכים שלי, לכבד את הגבולות שלי, ולפני הכל – לאהוב את עצמי כפי שאני.

אהבה עצמית היא לא רק קבלה של החוזקות שלי, אלא גם של החולשות. אני לומדת לראות את עצמי בכל ההיבטים, ולכבד את כל מה שמרכיב אותי – הגוף, הנפש, הרגש והחוויות שצברתי. אני מבינה שלא תמיד הכל מושלם, אבל כל חלק בי הוא חלק ממני, ויש לו ערך עמוק.

אני נשית, ויש בזה כוח עצום. הנשיות שלי היא לא רק איך שאני נראית, אלא איך שאני מרגישה עם עצמי – זהו ביטוי של רוך, של אינטליגנציה רגשית ושל עוצמה פנימית. כל תכונה שלי, כל מבט ושמץ של חיוך, הם חלק מהיופי הייחודי שלי, ואני בוחרת לראות את זה.

לא משנה מה אני עובר בחיים, אני יודעת שאני ראויה לאהבה, להערכה ולכבוד – קודם כל מעצמי. עם כל יום שעובר, אני מתחזקת ומרגישה יותר שלמה עם מי שאני, ומבינה את המשמעות של לאהוב את עצמי באמת.

שבת של....שקט.

איך עברו להם 90 ימים של חשיפה עצמית.

שמחה על המקום הזה שעוזר לחבר בין הנקודות 

בשיחה עם מישהו שהכרתי פה הוא ציין על הניגודיות שבין הדיכאון שבי לבין המיניות שלי  והרצון התמידי לחוות ולהנות..

תוהה אם זאת בריחה עצמית או פשוט מי שאני.

כזאת שאוהבת אוהבת מכל הלב ושכואב כואב עד עומק ליבי.

אז לכבוד החידוש ולחיי החיים...תמונה מיציאה של אסקפיזם מושלם ( לא של אתמול..למרות שגם אתמול היה מהמם ;)

שבת שלום ❤️

"אז עכשיו את רוקדת
כי רק ככה את שורדת
את היום הזה את היום הבא
בלב שלך את מרימה לך מסיבה
את הגוף הזה את הגוף הבא
בלב שלך את מרימה לך מסיבה

את שורדת
את רוקדת"

שגרה מול חופש – שני עולמות כל כך שונים, כל אחד מהם נוגע במקום אחר בנשמה.

השגרה, עם כל היומיום החוזר על עצמו, מביאה איתה איזשהו שקט פנימי.

זה הזמן שבו אני מרגישה יציבות, כל דבר במקום, יודעת מה מצפה לי ויכולה להתרכז במה שחשוב לי. יש בזה משהו נעים, כמו ללבוש את הבגד האהוב עליך שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך.

אבל החופש… החופש הוא המקום שבו אני מרגישה חופשיה באמת. פתאום כל האפשרויות פתוחות, אין גבולות, רק זמן להיות אני, לחוות, לגלות ולפעמים גם לא לעשות כלום.

זה כמו לרקוד בלי מחסום, להשאיר את הכל מאחור ולתת למחשבות לעוף. בחופש אני יכולה להתחבר מחדש לעצמי, להרגיש חיות, להתמלא באנרגיה חדשה.

ההפך שבין השניים כל כך ברור, אבל כשיש את האיזון הנכון ביניהם, אני מרגישה כמו גרסה הכי טובה של עצמי. לא נשאבת לשגרה, לא שוכחת את החופש. כל אחד מהם מוסיף לי משהו אחר, ואיך שלא תהפוך את זה – שניהם חשובים.

המסע ממשיך ...גלים עולים ויורדים ואני שוחה...

יהיה טוב:)