My messy thoughts

יש ורד אחד, אדום ויפה, שגדל בתוך שיח קוצים.
לא במקום שמלטף אותו,
לא בסביבה שמדגישה כמה הוא מיוחד,
פשוט שם. בין הקוצים.

כל מי שמביט בו, רואה משהו אחר.

אחד מיד יתעכב על הסביבה:
“חבל… עם קוצים כאלה מסביב, איך אפשר באמת לפרוח?”

השני יחשוב אם הוא בודד.
איך זה להיות היחיד בצבע כזה באמצע כל החדות הזאת.

אחר יגיד שהוא לא מתאים לשם.
שיש בו רוך שלא מסתדר עם מציאות כזאת.

מישהי תראה בו דווקא כוח.
מישהו אחר יראה טעות.
ויש גם מי שיראה רק קוצים... ולא ישים לב שיש שם ורד בכלל.

כל אחד מביט ומספר לעצמו סיפור.
אבל הסיפור שייך אליו, לא לורד.

ואולי, בסוף,
הוא לא צריך להיות משל.
לא הוכחה.
לא סמל.

אולי הוא פשוט ורד.