אני עובדת בארגון "גברי" בתפקיד ניהולי כמה שנים...
אין לי שום בעיה להגיד את האמת בפנים עם חיוך תמים 🫠
או להביא רעיון יצירתי וחדשני כשכולם תקועים בשנות ה...עם עובדות ונימוס😎
ואני ידועה כאחת שאומרת את דעתה + אבל בקלאס ועם חיבוק;)
אז אתמול...
ישיבת מנהלי ביניים
יושב המנכל, ובעדינות שלא מביישת אמא לתינוק שרק נולד אומר, סליחה, רומז, למנהלים תחתיו ותחתיהם שהאחריות המקצועית של העובדים היא שלהם.
בעברית פשוטה האחריות ללמד את המקצוע היא...הפתעה ...רגע תופים...של המנהלים.
ואז מתחיל סבב האשמים ( שמי/תפקידי כמובן גם נזרק לאוויר)
ובסוף נתנו לי לדבר. חמודים.
אז שלא תשבו שעות על האסלה או רגע תאפרו,
מצאתי את עצמי מביאה את נאום חיי על תפקידו של המנהל והאחריות...
על חובה וזכויות, דוגמא אישית והבנה שהדור של היום זה לא הדור של פעם אבל הם עדיין העובדים שלהם..
אני מישירה מבט לא מתביישת, אפילו מרימה את קולי עם טון אכזבה אך עם עתיד באופק.
זה היה ואוו, הרגשתי חזקה אמיצה מלאת אנרגיות.
כל מה שהגברים הבכירים לא אמרו אני כן.
יצאתי כמו טווסה ואחריה טווסים קטנים שמחפשים מגדלור. המנכל קורא לי ואוו היית מדהימה כל כך מלאת תושיה ואנרגיות.
היום בבוקר התחיל לי ביוץ
הייתי בסהכ הורמונלית🤦♀️🤦♀️😂😂😂
רק אישה תבין?
*נכתב בהומור, עפה על עצמי... אבל הכול אמיתי לגמרי;)
תמונה מלפני כמה שעות ברגע שהשמש שקעה, המוזיקה התנגנה ושכטה למצב רוח...
בדרך לעוד אירוע עבודה מוקפת גברים, סליחה ילדים;)