השבוע היה ארוך, מלא אכזבות ולמידות.
בין ים המיילים, הלחץ הבלתי נגמר, הבית ואתגרי השבוע... מצאתי את עצמי שוב מאחורי ההגה,
חוזרת לרגעי החסד של הנסיעה;)
הרוח שמלטפת את הפנים, הפלייליסט הנשי שמרעיד מבפנים, והמוזיקה שמתערבבת עם המחשבות כמו תזמורת שמלווה אותי וכמובן שכטה קטנה😜
בין צחוק לכאב, בין חולשה לעוצמה..כי הכי כיף זה ניגודיות כרעיון...אני פשוט אני.
לא מושלמת, קצת ילדה, קצת אישה ומלאת שובבות, חיות וכנה עד העצם.
ומה שאני יודעת בוודאות? מי שלא מסתדר עם זה..
אז...
שיחפש את עצמו במקום אחר. כי אני פה, עם כל הקשקושים והפגמים שלי, דיגי גרוע של החיים אבל הכי עמוק שיש... ואני לא מתנצלת על זה.
ואם החיים לוקחים אותי ברצינות מדי...
אני משתדלת להנות מהדרך ולחיות את הרגע.
כי בסוף, מי זוכר איפה חניתי את האוטו?
(תמונה מאתמול, תלמה ולואיז יצאו להן לרקוד וקיבלו מבטי שנאה מנשים😈🫣 אבל אני מאמינה רק באהבה♥️)