קרל יונג אמר שהחיים האמיתיים , מתחילים. רק בגיל 40.
עד אז, אנחנו פשוט עושים חזרות.
רובנו מבלים את השנים הראשונות בבניית מה שצריך: קריירה, זוגיות, תפקיד, תדמית.
עסוקים בלהיות מי שמצופה מאיתנו.
ואז משהו מתעורר.
שקט, עמוק, בלתי ניתן להתעלמות.
לא דרמה, לא משבר..
סוג של תזוזה פנימית שמובילה לשאלות חדשות.
כל אחד מהמקום שלו וכנראה יש כאלה שלעולם לא...
בשיחה עם אחותי היום בעודי מדקלמת לה את התיאוריה וכמה זה כל כך קשה, וקל אבל בסופו של יום, אם היית ברת מזל להתמודד עם כל השיט הזה, להבין מי את וגם לאהוב את זה...
את בלתי ניתן לעצירה.
אז,
אם אני רגע מסכמת את התחלת הריפוי והשלווה...
הצללים שלי כבר ידועים, וזה בסדר אם יש עוד אחד שמתחבא תחת עוד שכבה, כי גם מולו אדע להתמודד מהר יותר מפעם לפעם, אבל מרגיש לי שהתקרבתי לתחתית...
השליטה בידיים שלי.
רוג שבי לא צריכה להגן יותר, רק אם בא לי לשחק טיפה או ההפך להיות הילדה שבי ולתת לה לעשות את העבודה;)
תלמה כבר לא בורחת, אבל שומרת על המקום שלה להיות קצת פרועה לפעמים.
ו shine? הגעת אחרונה, בבישנות וחשש אבל עכשיו את פורחת.
מפה - החיים באמת מתחילים.
ואם אין לכם מושג מי כל הדמויות
אז יכול להיות שאני חולת נפש...
או שפשוט תקראו את הבלוג מבטיחה שזה שווה את זה;)
תגידו לי מה החלטתם😋