זה רק בראש

גשם בחוץ. קריר.
בזמן שאני עסוקה במשהו בעמידה, אתה תבוא ותחבק אותי מאחורה- חצי במפתיע. לאט. בעדינות.
ואז תשלב את אצבעותיך באצבעותיי- כל יד שלי ביד נגדית שלך.
תצמיד את אפך לצווארי, ותיקח שאיפה עמוקה וארוכה. תיתן לי נשיקה רכה- ממש מתחת לאוזן, ותניח את ראשך על כתפי- עכשיו אתה רואה את העולם מהגובה שלי.
אנחנו נעים מצד לצד לצלילי מנגינה שלא קיימת. אולי היא קיימת- אבל רק אצלנו בראש. או אולי בלב.
ואולי… אלה רק פעימות הלב שלנו בשילוב עם קולות הגשם.
כבר לא קריר.
אני עוצמת עיניים, ואין יותר כלום בעולם.
רק אתה, אני והמנגינה.
מסונכרנים.
כאחד.