ME VS WORLD

שדקסמול לילה עושה אותי חרמןן 🥵

ובא לי כל כך מישהי שתוריד אותי על ארבע

ותשתמש בי

קשה לי לפעמים עם כמה שאני סוטה :/

קרה לי משו מוזר היום, סתם אני משתף..

התעוררתי בבוקר באמת סבבה, אפילו ישנתי מספיק בלילה והכל היה בסדר. 

ארגנתי את הילדה לבית ספר וממש לפני שיצאנו פתאום אני מרגיש כמו מועקה כזאת. 

כאילו תחושה שנפרדת ממישהי ואתה בדיכאון או שקרה משו שמעיק עליך אבל לא קרה שום דבר מזה ולא הבנתי למה אני מרגיש ככה.

לקחתי את הילדה לבית ספר ואז המשכתי לעבודה ובדרך התחושה הזאת ממשיכה. כאב בבטן אבל כאב של מועקה אני לא יודע איך להסביר. 

ואז הגעתי לעבודה. ואני מתחיל להרגיש לא טוב. 

רץ לשירותים ומקיא את נשמתי. 

לוקח את הדברים שלי ונוסע הביתה. 

בדרך אני מתחיל לרעוד ומרגיש שהחום שלי עולה. 

עוצר בצד כי הבחילה עולה לי שוב. 

מגיע הביתה, רועד, כל העצמות של כואבות, לא יכול להכניס כלום לפה. יש חום לא גבוה 8 אבל בכל זאת חום.. וככה רועד איזה 4 שעות, מפחד לקחת כדור כי כל מה שאני מכניס יוצא ישר החוצה. 

בסוף לוקח וזה עוזר. 

ובקיצור מכל זה המוזר לי זה למה הרגשתי שזה מתחיל בסוג של מועקה כזאת, בחיים לא הרגשתי ככה ואף פעם לא קרה שהתעוררתי סבבה ותוך שעתיים פשוט נהייתי חולה.. 

תודה על הקריאה, זה היה באמת מעניין עם הרבה פואנטה

אז לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה וירדתי במשקל. 

זה שינה אותי ואת מי שאני, זה היה מהפך מנטלי לא פחות מפיזי. 

אבל אחרי שיורדים במשקל לפעמים יש שאריות.

אולי זה נשמע מטומטם, אבל זאת השריטה הכי גדולה שלי בחיים. 

כשאני מכיר מישהי למשל, הכל יכול להיות מדהים. 

כיף וזורם ופתוח אבל הראש שלי, מהשניה הראשונה שאני אפגוש אותה, הראש שלי יחשוב רק על דבר אחד. 

על הגוף שלי.

ועל מה שיהיה כשאני מוריד את הבגדים. 

ותאמת, זה הרבה בראש שלי. האקסיות שלי רצו אותי והיה להם טוב איתי, אבל אני הייתי חסום וסגור. 

אם רק היתה לי ההזדמנות להיות איתן מי שאני באמת. 

להתמסר ולהתמכר ולהיות הכי סוטים ביחד. 

אבל אני מרגיש שזה חוסם אותי, וסוגר אותי. 

אז אני בוחר בלבד, ומתרגל, ואז יש את התקופות שהלב בוער לאהבה הזאת שתגיע פשוט ותקבל אותך כמו שאתה, לפעמים רוצה לשלוט לפעמים להתמסר ולהיכנע. אבל תמיד תמיד להיות שם בשבילה.

בקיצור אני חרמן ועישנתי וזה גורם לי להיפתח מקווה שלא חפרתי יותר מידי 

חרמן וסוטה ובוער כל הזמןןן

אני די שמח שחוזרים לשגרה.. כאילו אם אפשר לקרוא למלחמת גוג ומגוג הזאת שגרה. אבל יענו אחרי החגים הכוונה.

ממש קשה לי לפעמים לאזן בין הארוחות המשפחתיות לבין הפנטזיות שרצות לי בראש כל הזמן.

וכששואלים שאלות של - "נו אז מתי תזמין אותנו לחתונה?" 

ובא לי לענות להם מתוקים, דבר ראשון הייתי בסרט הזה ולמה נראה לכם שכל כך בוער לי לחייך עכשיו למיליון מוזמנים בדיוק? 

אבל אם במקרה אתם מכירים מישהי שאוהבת לזחול על הברכיים, ולהיחנק מזין, או שאולי יש לכם אחת שיבוא לה לזיין אותי בבוקר לפני העבודה, אז יאללה תכירו לי אותה ותזכו לגן עדן.

אז זה אני, נולדתי במקום פרצוף עם לב ענק על הפנים הרופאים החליטו להשאיר ומשם הכל היסטוריה

כשאני עם חצאית על הברכיים משהו קורה לי. 

זה הזוי. 

תחושת הכניעה היא אחרת, קיצונית, הזרמים האלה בגוף כשאני על הברכיים, או על הגב, פותח רגליים ומקבל. 

אני חולה על הפנטזיה, על הסיטואציה, על זה שאני חשוף, עם כל הסטיות והחולשות והחרמנות 😍

תסתכלי לי בעיניים, ואני אדע שאת יודעת. יודעת הכל עלי. כמה שאני זונה סוטה. 

ואז כשתגידי לי לרדת על הברכיים, זה לא יהיה סתם.

זה יהיה כי אני כנוע אלייך באמת.

ואם מישהי מחפשת להכיר אז אני מחפש גם ❤️

מחר אני חוזר לשגרה מסויימת, הילדה חוזרת מחופשה ארוכה יחסית ואני צריך לעבור ממוד של סוטה טוטאלי וחופשי למוד של אבא. 

בגלל שאני מרגיש כל כך מורכב לפעמים, זה גורם לי להכיל ולהבין כמעט כל אחד. כי אני חושב שכל אחד מורכב מכל כך הרבה רבדים..

לפעמים אני חולם כזה ברכב ועובר בןאדם סטנדרטי ואני חושב לעצמי כמה כל אחד סוחב על עצמו. חיים וחוויות והצלחות ואכזבות וצער ואושר. 

וכמה צמתים והחלטות בחיים שצריך לקחת,  ולאן זה מביא אותך.

לחזור שנינו בסוף היום מהשגרה הנורמלית שלנו, 

לשבת אחד מול השניה, חשופים, קצת נבוכים, ופשוט לשתף. את הסטיות ואת החולשות ואת הפחדים. 

ולדעת שאנחנו שם אחד בשביל השניה.

וואו זה חלום 😍