אז לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה וירדתי במשקל.
זה שינה אותי ואת מי שאני, זה היה מהפך מנטלי לא פחות מפיזי.
אבל אחרי שיורדים במשקל לפעמים יש שאריות.
אולי זה נשמע מטומטם, אבל זאת השריטה הכי גדולה שלי בחיים.
כשאני מכיר מישהי למשל, הכל יכול להיות מדהים.
כיף וזורם ופתוח אבל הראש שלי, מהשניה הראשונה שאני אפגוש אותה, הראש שלי יחשוב רק על דבר אחד.
על הגוף שלי.
ועל מה שיהיה כשאני מוריד את הבגדים.
ותאמת, זה הרבה בראש שלי. האקסיות שלי רצו אותי והיה להם טוב איתי, אבל אני הייתי חסום וסגור.
אם רק היתה לי ההזדמנות להיות איתן מי שאני באמת.
להתמסר ולהתמכר ולהיות הכי סוטים ביחד.
אבל אני מרגיש שזה חוסם אותי, וסוגר אותי.
אז אני בוחר בלבד, ומתרגל, ואז יש את התקופות שהלב בוער לאהבה הזאת שתגיע פשוט ותקבל אותך כמו שאתה, לפעמים רוצה לשלוט לפעמים להתמסר ולהיכנע. אבל תמיד תמיד להיות שם בשבילה.
בקיצור אני חרמן ועישנתי וזה גורם לי להיפתח מקווה שלא חפרתי יותר מידי