נגיעות של אונס

יש בי תחושות רוחשות
נחשיות מתפתלות וקושרות
בכריכה לבנה ודקה
שאי אפשר לראות או להפריד

תחושות מנוגדות מחשבות סותרות
הרגשה שנמתחת לכל כיוון אפשרי

ואני מנסה להבין מה נכון ומה לא.
ומאיפה בכלל מגיעה ההרגשה שיש נכון ולא נכון.
כי הכל כל כך מנוגד וכה משלים.
לפעמים זה מרגיש כאילו מעמידים אותי מול ראי
ראי החברה שלנו שמשקף רק את מה שמותר להראות.
ואני לא מוצאת את עצמי.

כי מה שאני מרגישה הוא מעבר למה שמותר לי
לפי הקונצנזוס החברתי הזה
כאן רואים רק אשמה.

זה הכל עניין של הרגשה, בכלל לא של הבנה.


היום אני כועסת על מה שהחברה מראה לי
מראה לנו.
למשל בסרטים וסיפורים מתקיימת מן דמות דו מימדית
של איך "קורבן" אונס מתנהג.
סוג של שבלונה שאינה מסוגלת אך מתימרת להכיל את זה.


ההתמודדות נעשית באפלה בצד
משהו שצריך להחביא
כביסה מטונפת על חוט מחליד במרתף של הבית
שבמקום להתנקות רק מגדלת עובש

כי איך?
איך אפשר לנקות משהו אם לא רואים את הליכלוך.
אבל מרגישים אותו, זה שלא רואים לא אומר שנקיים.
זה רק רוחש ומקבל חיים משל עצמו בחושך הזה

אז שמתי לי ספוט שיאיר
שיסנוור אותי עד עיוורון
אבל שיתן לי לנקות באמת
אני רוצה להיות נקיה
אני רוצה להרגיש נקיה
ושלמה,
לא מלאה בפגמים של צלליות החושך

כתבתי יותר מידי
יותר מידי שוצף ושוקץ בי

תודה לך.
אתה עוזר לי קצת לחדד את האור.