הכי נוח לי לפעמים זה למטה
על הרצפה
לשבת בפינה להרגיש את הגוף שוקע לקושי הזה
הישר
תחושת נחמה עמוקה מגיעה
כשאני יושבת על הריצפה
חובקת את רגלה של אמא
כמו כשהייתי קטנה
את היד שלה יורדת על ראשי
בליטוף מתמשך תוך עיסוקים שונים
חוזרת להיות קטנה ונאהבת
שקטה
בזמן האחרון השינה שלי נטרפת בידי
שיניים מושחזות נוצצות בעכירות אדמומית ורירית
לנעוץ עמוק למשוך לבצוע חתיכת בשר מוגלתית
ריח עז וחזק שממלא את הנחיר בסמיכות כהה
שנמצקת פנימה.
עד שהקבס יגיע
עד שהכאב יעלף יאלף יעלם יאלם.
עד.
זה הרבה מעבר לכאב
זה להב כידון שמבתר
את הדרך פנימה אל מעיין לבן
צמיגי ומריר
מחמיץ את הכאבים
לבשלות
לריקבון
מפרישה אותך החוצה
פולטת אותך החוצה
קרבי
מגולגלים חזרה פנימה
תופרת חזרה הכל
בטן תפוחה ומבולגנת
יותר מתשעה חודשים וסופרת
יכול היה להיות..
לפני 18 שנים. 24 בפברואר 2006 בשעה 19:40