נגיעות של אונס

אני לא אוהבת לקבל החלטות.
האחרונה להזמין.
אם לא נוח לי אני נוטה שלא להביע את עצמי.
תחושה של חרב מרחפת אל מול אנשים.
מרגישה שאני כל כך ריקה ושטוחה שאין בי כלום.
שעוד רגע המסך יקרע מעליי
והם יראו עד כמה
אני אפס.

לפעמים אני כל כך מפחדת לומר מילה.
להגיד את הדבר הלא נכון להיות מושלכת הלאה.
מרגיש שאני יכולה רק לטעות.

ולפעמים אני מרגישה שאין מישהו אחר שיוכל להגיד את הדברים בעבורי.
שאני חייבת לומר אותם. להביע את הדעה שבי.
לפעמים הכל נעלם ואני חורצת את עצמי שם. להשאר.

מישהו כבר אמר את זה,
צורם לי הצידוד המהיר הזה בצד אחד רק בשל הכרות, מפאת הידידות.
ההתנהלות הפומבית של צד אחד לא בהכרח אומרת דבר על הפרטיות.
אם זה היה אומר, ידיד שלי לא היה תוקף אותי. בפרטיות. תוקף.

הידיד שלקח לי את הלא. את הקול שצריך להשאר.
לפעמים יותר ממעט אני לא מוצאת את הקול הזה בי.
את הלא.