אחרי שהם גומרים
הם מסתכלים מעבר
וכבר לא רואים אותי
זה לא שהם אף פעם לא ראו אותי
זה שעכשיו אחרי שהם גומרים
אין בי כל שימוש.
ככה זה מרגיש
התאים האפורים חוזרים
לאפוריות המחושבת
הצבעים נמוגים
הם יושבים וסופרים סדקים
עד שיוכלו להפסיק להתעלם מנוכחותי
עד שאני אפסיק.
אני לא יודעת איזה ריק נפער בהם אחרי שהם גומרים
אני לא יודעת מה ממלא את הריק שבולע
לפעמים נדמה לי שיש שם אשמה
לפעמים נראה שהם רוצים לחרוט את עצמם
בעצם
לעיתים הצעצוע מיצה את עצמו
אני רוצה שיגמור עליי
אני רוצה שיכסה אותי קצת
שכשיסתכל עליי הוא יראה דרך הגמירה
אותי.
אני רוצה.
לא כי אני אוהבת את תחושת ההתמרחות
לא כי אני אוהבת כשהוא גומר ומנגב את עצמו בי
לא כי אני אוהבת את השימוש הנוסף בי
כי אני רוצה שאחרי שהוא יגמור
הוא יראה אותי. מבעד.
ויחבק.
לפני 18 שנים. 2 ביולי 2006 בשעה 14:42