נגיעות של אונס

למה זה..
שגם כשחותכים אותי במקום הכי רך.
אני לא חותכת חזרה?
.
.
.
.
אבל אין לי מה להגיד כדי לפגוע בחזרה.
אני לא רוצה לפגוע.

ואני עדיין חושבת שיש לך מזל שמה שקורה לך לא הופך אותך לקורבן.
כי עד הימים האחרונים.
לא באמת הבנתי שזה מה שרואים בי.

עכשיו כל מה שאני רוצה זה להעלם לקחת את הבלוג הזה
הטראומתי שנוטף כאב.
יותר מידי כאב.
שאנשים לא יכולים או רוצים לקרוא.
ולמחוק הכל.
להניח בקופסא עטופה
באבדון.

כי לתומי חשבתי שלכתוב על זה
יראה שיש בי יותר מקורבן.
הרבה יותר תחושות מלהיות קורבן.
שמישהו יבין כמה המילה הזו מגבילה.
שלא יקראו אותי מתוך רחמים.
שלא יקראו אותי מתוך התנשאות.

כי אני בוחרת כל פעם מחדש איך לבטא את הכאב שלי.
מה לעשות איתו.
כי אני בוחרת שוב ושוב בחירה פעילה.

הייתי פונה עכשיו לכמה חברים וחברות .
כאלה שמכירים אותי כנגע וכאלה שלא.
ומבקשת חיבוק ונחמה.
אבל אני לא רוצה רחמים.
אני לא רוצה לקבל חיבוק כי אני קורבן.
אני רוצה לקבל חיבוק כי אני שווה חיבוק.
שווה. מלב אל לב.