נגיעות של אונס

נפגשנו שוב אני והיא.
הסתכלנו קצת אחת על השניה
ובעצם כלום.

היא דיברה ואמרה שאני מנפחת
ואני הסתכלתי על בלוני המצעד ברחוב שלי
ואמרתי נכון
הרבה יותר מידי אויר חם
בחורף הזה

אז עכשיו נותר רק להאמין שהענק מסתתר
באומץ לא רב מאחורי זכוכית מגדלת
בעובי תחתית בקבוק הערק של סבא.

להחליף את הפחד ותחושת המלחמה
ברצון שלי, לזכור שלא כל האסורים שלי קיימים
וחלק, הם סתם חלקים.
שמותר לגעת ושמותר לחייך.

אני צריכה לשתות את הבקבוק.
ולהפסיק להסתכל דרכו בחיפוש אחר ענקים.


אני אפסיק עוד המון פעמים
וזה בסדר ומותר. צריכה לזכור את זה.
להפסיק לזכור.

לא מפוצצת אבל כן מוציאה אויר.
בינתיים הבקבוק חצי.



ו