נגיעות של אונס

מלינה את המתים שלי לקבר.
לעיתים בעודם חיים.
מצלצלים לי פעמונים במשמרת
לחפור לודא הריגה, מחודשת ושוב לקבור.

עיניים פקוחות אצבעות שלוחות קדימה בכיפוף לאחיזה במשהו.
לפתיחה
אצבעות מדממות עגולי חבלות. בזרוע.
בפנים הרגליים מוחזקות בסגירה.
בחוץ הרגליים מוחזקות בפעירה.

להתחפר באדמת טריות חפירה.
רבעי תולעים שליש כוסית
קרניים שצומחות שמצמיחות שנוגעות ברפש
כורות ניצנוץ החוצה.

מסרקת עלים לבנים ליורק השמש.
מלבלבת חדש.
כותרת קטיפה פותחת באדמומיות כלות
להאבקות שאין בה. מאומה פרט לאבק.

מלחששת עצמי בכן צרוד,
מתחת לרגבים עלים צומחת
התפרצות, תאביק אותי.

ויותר מהכל מרגישה.
באמת מרגישה.
בצמיחה של יחד.

ומחייכת באור נקי
רק אני, בלי תכריכים, בלי רפש,
אני מנוקזת.





טוב לי.