כן, הרוב סביבי הם גברים.
וגברים טובים לדעתי, נכון לפעמים יש דברים שאני לא מקבלת אבל גם אני לא תמימה.
תמיד אמרתי שלא אלך עם גבר נשוי, וזה קרה. מודה.
הכרנו לפני שנתיים, גילינו שאנחנו מכירים בכלל ואנחנו חברים דווקא.
לאט לאט התאהבנו, היינו נפגשים, לא שכבנו אף פעם כי הרגשתי שזה קו שאני לא יכולה לעבור והוא לא לחץ עליי למרות הרגש שיש לנו, כן עדיין, אחד לשני.
יצאנו עם אחרים , המשכנו להכיר ולפעמים הוא שייך אליו מישהי שחשב שהיא נחמדה, למרות שתמיד ראיתי את הפרצוף שלהם, נצלניות עלובות, ולפעמים אני הייתי רצינית עם מישהו אחר והיינו רק מתעדכנים.
כן, חלק מהנשים פה לא אהבו את זה שהוא מדבר/בקשר איתי למרות שהן בעצמן (!) לפעמים נשואות בעצמן מדברות ונפגשות עם גברים אחרים.
אבל הייתה להן בעיה איתי ספציפית.
עכשיו למה דווקא איתי?
כי אני לא משקרת, אני כנה, אם שיחררתי אותו כי את ביקשת שהוא יהיה רק שלך, ובפועל מקבלת והלכת עם אחר ושיחקת אותה מסכנה וקטנה וכזאת עלובה בזמן שהוא נתן לך את הנשמה, הרים אותך, הקשיב לך, הכיל אותך!!!
ובסוף את זאת ששיחקת בו.
אז שתדעי, אני רואה אותך.
תמימה את לא.
מסכנה את לא.
ילדה קטנה את לא.
את מסוכנת בעיניי.
אבל את יודעת מה יפה?
שאת כבר לא הבעיה שלו. זהו.
הבאסה היחידה זה שאמרתי לו את זה מלכתחילה, יש בך משהו לא אמין, משהו פסיכותי.
אבל הנה, כל עכבה לטובה.
הלב שלו, לא היה שלך, אף פעם.
תמיד תזכרי שהיית תחנה בדרך וזה הכל.
כי נקבה כמוך כשמגיע משהו טוב בחיים לא תזהה.
בהצלחה לחדש שמיקבלת אותו כשעוד היית איתו.
אין נאמנה ממך.
❤️
עורכת: בבקשה אל תשאלו אותי בפרטי מי זאת, לא אגיד.
תתקשרו אחד עם השנייה.