מקום תחת הרגל

אז היום בפעם השלישית מתחילת המלחמה עם איראן תפסה אותי אזעקה באמצע משמרת במוקד.

הגעתי אחרון לממ"ד וכל הכיסאות כבר היו תפוסים אז התיישבתי על הרצפה לרגליה של אחת הנציגות, ובמשך כל השהות בממ"ד המבט שלי היה רק על הכפות רגליים המושלמות שלה מבלי שהיא ואף אחד אחר מהנוכחים הבחינו בכך (ככה לפחות נראה לי).

זו הייתה הפעם הראשונה מתחילת המלחמה שלא הייתי בחרדה אפילו קצת בזמן ירי טילים.

באותם רגעים הייתי מהופנט לגמרי, הרעש של היירוטים נשמע לי כמו זיקוקים של יום העצמאות, הרגשתי שאני במקומי הטבעי וששום דבר רע לא יכול לקרות לי.

ואז הגיעה ההודעה שניתן לצאת מהמרחב המוגן, הגוף התרומם מהקרקע והנפש נחתה לשם בחזרה.