שניהם באותם צבעים, שחור ולבן...
בבקשה שאני לא היחידה שמתבלבלת בינהם
שניהם באותם צבעים, שחור ולבן...
בבקשה שאני לא היחידה שמתבלבלת בינהם
אני יודעת שאתה מחכה לי
בסבלנות שקטה
קורא כל מילה שלי
כאילו זו תורה
בטוח שאחזור
אבנה לך ממלכה
השולט הכי טוב שהיה לי.
הכרנו כשהוא היה רווק ונפרדנו כשהתחתן, (לפעמים נראה לי שאני המקפצה של שולטים לחתונה, אבל זו כבר סוגיה לי ולמטפלת) מדי פעם היינו מסתמסים בעיקר בחגים וימי הולדת עד שזה התמסמס אבל הוא תמיד יהיה בלב ובראש שלי כ-השולט הכי טוב שהיה לי. אני אוהבת ומעריכה אותו כבנאדם, הוא סוג של נינט - מאמי לאומי כזה, אבל בגרסה הסדיסטית הקשוחה שגורמת לי להרטיב רק מהמחשבה.
רגע. יצאתי מאיזון, איפה הייתי?
אז הוא שלח הודעה! פתאום.
ותוך שניה חזרתי להרגיש ילדה קטנה, נרגשת מחייכת בציפיה...
להיות קשורה על הרצפה שלו בוכה, בוהה בעיניים שלו חודרות אותי, הוא יודע שאני כמעט מבקשת ממנו לעצור אבל הוא יודע שאני לא רוצה שיפסיק אף פעם.
שוב ברחה לי הנקודה, הוא נשוי!
אני כל כך רוצה להגיד לו 'שומע, תפנה את 11 אני מגיעה אליך למשרד למצוץ לך. ביציאה אגניב חיוך קטן למזכירה ואנגב את השפתיים, שלא יהיה לה ספק למה באתי.'
אבל הוא נשוי!! זה לא מוסרי זה לא אתי זה לא בסדר. אני גם צריכה צומי וכנשוי הוא לא יכול לתת לי את זה. את מי אני מנסה לשכנע? אותי!
אבל אם הוא רוצה זו החלטה שלו לא שלי... שזה תירוץ חמוד אבל לא מחזיק מים.
אוף. הוא נשוי. למה הוא נשוי?
סתם. אני הכי מפרגנת לו ושמחה בשבילו, באמת באמת.
רק שבשביל עצמי קצת פחות..
אני המוזרה?
ומי אמר שזה אסור?
כבר כמה שיחות שהולכות סביר ואז מגיעה ההצהרה-
"אם את ביביסטית זה לא בא בחשבון"
זה לא משנה למי הצבעתי, או לפחות לא אמור לשנות באתר שכזה...
באנו לחוות שליטה או להקים מפלגה?
מבחינתי, אנשים שיוצאים בהצהרות כאלה הם לא באים בחשבון.
אני לא אוהבת את המונח ביביסטים באותה מידה שאני לא אוהבת את המונח סמולנים.
אני אישה פשוטה, אני מעדיפה מונחים שיותר מעודדים שיח ושופטת אנשים לפי איך שהם מתנהגים אלי ולאחרים, לא לפי הפתק ששמו.
(המורכבות שבהצבעה והשלכות הפוליטי על האישי זה דיון אחר)
אני כותבת את זה כדי לנסות להבהיר נקודה, יש פה מלא שיפוטיות וביקורת
(תתאפקי חולמת, אל תכתבי שזה מלווה באפס מודעות עצמית. אופסי.)
שזה בסדר כי זה הטבע האנושי, זה פשוט מפתיע באתר שכזה.
זה גם קצת מעייף...
אני לא מחפשת לרוץ לכנסת, לא מחפשת אבא לילד אז די לשאול אם היא בכלל ילדה ואם היא חמודה זה מקריפ ברמות, לא מחפשת שלישיות, לא אקפוץ מההודעה שלך או על הז שלך כי גם אתה מאזור חיפה, לא מעוניינת לספר על עצמי לאנשים שלא מספרים על עצמם, לא רוצה בכלל להתנהל מול כאלה שחושבים שאני חייבת להם או צריכה להוכיח להם שאני "ראויה", אין לי כוח לאלה שחושבים שהם חכמים ולאלה שלא יודעים שהם סתומים, לאלה שלוקחים את עצמם ברצינות תהומית ומתנשאים בגלל שיש לי שגיאה בפרופיל (מאמי, מי מספר לך שיש לי שגיאות גם בריל לייף?),
ו-א-ל-ו-ה-י-ם מה קורה עם כל הדיקפיק?
אז מה אם זה הכלוב? אני לא יודעת את השם שלך או איך הפרצוף שלך נראה אבל אני צריכה לראות את הביצים והז שלך? לא. שלא יהיה ספק, לא.
יצאה לי הקארן.
אולי עייפתי סופית?
אולי ציפיתי יותר מדי?
אולי אני סתם ממורמרת וחופרת?
ל'וכפת לי, אני אגלגל עוד אחד.
אחרי שקראתי את הפוסט של כלובי והבנתי את ההגיון שמאחורי האימות החששות שלי נרגעו אבל, אי אפשר עם תז הדרכון שלי לא בתוקף ואני לא מתכננת לטוס בקרוב אז כנראה שלבנתיים אשאר ללא אימות.
אולי גם עדיף למישהי כמוני שכה אוהבת את הפרטיות שלה לסנן מעלי את החשדניסטים עם ה non אימות שלי וכשארגיש רצון/צורך להוכיח את זהותי למישהו אעשה את זה גם בלי האימות.
כ"כ חפרו לי עם השאלה הזו שאני כבר לא אוהבת את השיר.
השיר יצא כשהייתי בתקופה לא פשוטה וכל כולי היתה מושקעת בלשרוד, להחלים ולהשתפר.
אז הוא ממש דיבר אלי...
"זה זמן להשתנות, ויש לי רשימה שלא נגמרת
של דברים שהתחייבתי לעשות
והנשמה בוכה כשמדברים איתה פחות
שלי היא מפגינה, יוצאת לרחובות
מי אני היום ומה זורם לי בדמי?
האם אני בחרתי או החליטו במקומי?
ואיך אני תקוע כבר שנים בתוך הגוף הזה?
ולא מכיר את עצמי, אם לא אני דפוק אז מי?
איך אני מרגיש, אם לא אני אז מי ישאל?
מי יסביר לי מה מפחיד אותי, ממה אני נבהל?
ומה קרה ללב שלי מאז שהוא נפל הוא לא פועם?
שווה לבדוק אם הוא עובד או מקולקל?
כי אני באתי לחלום..."
זו אמנם תזכורת לתקופה מגעילה, אבל זו גם תזכורת לכמה אני חזקה ויכולה, לכמה צמחתי, למדתי והשתפרתי מאז. ועדיין.
וברמה היותר "שטחית", חולמת כמו כולן, למצוא את השולט שיהיה בית.
אני אדאג לבית, שהוא רק יהיה כזה.