אל האינסוף ומעבר לו

- אסטרונאוט -
.
כשהייתי בערך בן 3 רציתי לטוס לירח, לרקוד עם הכוכבים, ולשחק עם שאר חברי גרמי השמיים.
הייתי שואל שאלות עם מבט סקרן בעיניים ומצפה לתשובה שתחבר לי את הקווים בתוך הקופסה.
כשהיו קוראים לי אסטרונאוט, שמחתי לרגע, אך מיד לאחר מכן הייתי שומע נזיפה - לא הבנתי.

.עם השנים הנזיפות הפכו להיות רוטנות יותר וסבלניות פחות, אבל את השאלה הזאת - פחדתי לשאול.

.
בגיל 7 רציתי להירשם לחוג אסטרונומיה ומדע לילדים.

הגעתי למפגש הראשון שהתקיים לאחר יום הלימודים בבית ספרי, ועיניי נצצו, קו ועוד קו מתחברים להם ומתחילים ליצור תמונה.

.
למפגש השני לא הגעתי, לא כי לא רציתי, אלא כי פשוט שכחתי, וכך גם היה במפגש השלישי עד שבבוקר המפגש הרביעי,

אימי שאלה אותי איך בחוג -"איזה חוג?" שאלתי בחזרה -"זה עם הכוכבים בשמיים" היא ענתה,

בפרץ בהלה השבתי -"נכון! מתי זה התחיל בכלל?" -"לפני חודש בערך" היא ענתה,

לפתע התחלתי לכעוס ולזעום, ספק עליי, ספק על אימי, ספק על העולם, ספק על גרמי השמיים.

.
אימי סיננה "שוב פעם אתה אסטרונאוט".

אך הפעם אזרתי אומץ ושאלתי בקול חנוק -"אמא למה את מתכוונת בכל פעם כשאת קוראת לי אסטרונאוט?"

היא הייתה מעט מופתעת משאלתי אך מיד השיבה -"זה אומר שאתה מעופף, חולם, נמצא במקום אחר".

-"וזה רע?" שאלתי, -"זה לא טוב" היא השיבה.

.
מאותו בוקר נשבעתי בכוכבים שלעולם לא ארשה לעצמי לעוף, לחלום, לדמיין שאני במקום אחר.

.

.

.

יצאתי למסע. ואני לא מתכוון להסתכל לאחור.

זאב.