עץ:
אני לא יודעת לדחות סיפוקים.
יש לי כישורים נפלאים, באמת,
אבל בזה אני לחלוטין לא טובה.
אומרת בריש גלי - דחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי.
אני רוצה הכל.
אני רוצה הכל, כאן ועכשיו, בבקשה-תודה רבה.
פאלי:
10 שנים לקח לי לאסוף ולקבל את החלקים המפוזרים שקיימים בתוכי;
את הזונה המטונפת שבי,
את המזוכיסטית שבי,
את הסוטה הטמאה שבי,
את השפחה המושפלת שבי,
את החתולה שאני.
אפילו את הסדיסטית שבי היום אני מחבקת, אחרי שנשבעתי אי שם בגיל 20 שלעולם לא אאפשר לה לצוץ יותר.
שטר 200 שקל:
אני מתרגלת כל יום מחדש, להיות קשובה קודם כל ללב ולתחושות הבטן שלי. אחרי זה למח שלי. ורק לבסוף - לשד הקטן שבתוכי שמת לבעול אותך ולשתות אותך לרוויה.
אני לא ממהרת לשום מקום,
לשום רגליים, לשום מיטה.
לשום שוט, לשום הצלפה.
לשום חבל, לשום קערה.
לשום מלכה, לשום אישה.
אני יודעת שהמדוייקת תגיע בזמנה (ובזמני, כמובן).
כמו שאין למוות סוף, כך אין מה למהר.