אבוש

00:57

"אבוש"

"מה קטנטונת?"

"אל תעזוב אותי, אבוש", את פולטת בקול חנוק ומיד מתחפרת לי בתוך בית החזה, מחזיקה את פרץ הדמעות.

"אני לא, קטנטונת. לאבא יש פגישת עסקים חשובה בחול, אני אשוב".

"אתתתהה מבבבטיייח?" את שואלת בקול דבילי ואינפנטילי של ילדה קטנה שתמיד מצליח לרכך אותי ולהסיר ממני את כל המגננות..

"אני מבטיח מתוקה של אבא, אני אשוב" אני עונה ומנשק אותך נשיקה עדינה במצח.

את לא מצליחה להחזיק יותר את הדמעות ופורצת בבכי ואני מלטף אותך ולוחש לך כמה את מושלמת.

מעולם לא הצלחתי להבין את ההשפעה של הדמעות שלך עלי, יש משהו בעיני האלסר הקטנות והמושלמות שלך שמחליפות פיגמנטים כשאת בוכה שמצליח לשבש 

את החיווט בנוירונים הכי עמוקים במוח שלי.

בעוד שדמעות אמורות לדכא חשק מיני וטסטסטורון בכדי להעצים את היכולת להביע אמפטיה, אצלי האפקט הוא הפוך.

אני תופס אותך ומסובב אותך על הבטן ועולה עליך, מרתק אותך עם כל המשקל שלי, מדביק לך את הראש לכרית.

"תבקשי את זה, אני מורה לך בקול תקיף".

"בבבקששה אבאאא" את פולטת מבעד לכרית.

"אני נכנס אליך, חזק. בדיוק כמו שאת אוהבת ודופק אותך בברוטאליות בעודי מאדים את הטוסיקון המושלם שלך.

אני משתמש בך כמו חיה רעבה ומיוחמת ותובע בעלות על כל חלק בגופך.

"איזה כוס" אני נוהם. הכוס הקטן והמתוק של אבא שאני מכור אליו כמו מכור לקוקאין, אלוהים כמה אני אוהב את הכוס שלך שמתהדק לי על הזין באופן מושלם.

הסיטואציה גדולה עלי, הריח של הדמעות שלך בשילוב דמעות הברטולין שלך עושות את שלהן,

אני מתפוצץ בתוכך ומזריע אותך כמו שאת כל כך אוהבת.

את מתכרבלת לי בתוך בית השחי, הדמעות עצרו והתחלפו במבט מבצבץ.

"אנייאוהעצבחבאואתך" את פולטת.

"מה?" אני שואל?

"אני אוהבת אותך, אבא".

גם אני אוהב אותך, ילדונת.