את נעמדת מולי, מסתכלת לי לתוך העיניים מלמטה בגלל הפרשי הגובה. אני יודע שאני חזק ממך פיזית, אבל אני לא יכול לזוז. בגוף שלי עוברת צמרמורת מתוקה.
את מצמידה אותי לקיר בחוזקה ומבלי לחשוב פעמים מורידה ממני את הבגדים תוך שניות ספורות. אני נעמד מולך חשוף, שביר כמו ביום הולדתי.
מבטך אומר הכול מבלי להוציא מילה. אני נופל על הברכיים שלי, נהנה ממגע רך ועדיין של העור שלך על כתפיי.
הקולר נסגר על צווארי ואת מרשה לי לראות את החיוך השובב שלך. זה עושה לך את זה בדיוק כמו שזה עושה לי.
אני מוכן לזחול אחריך לכול מקום ומחכה לרגע שאת תמשכי בקולר ותובילי אותי לאן שעולה ברוחך.
ואז, בלי הכנה מוקדמת, את תופסת אותי בשיער ומושכת אותי אחריך.
או, ההרגשה. למרות שרציתי להוביל ולהגיד לך מה אני רוצה, אני מקבל הפתעה נעימה. הכאב שמעורבב עם כוח וסמכות, גורם לי לרעוד ומשאיר טעם של עוד.
רוצה לנצל את הבמה ולומר לך תודה על הערב המדהים והמיוחד הזה.
איקרוס.