סקסי און ליין

שליטה זה צורך עבורי.

אני כנשלט, מחובר במיוחד לשליטה מינית/מנטלית. חפץ אני להיות לה לכלי, אובייקט לפינוק מיני, אפילו בקטנה, כזה שלא ניתן להזמין באלי אקספרס.

ביום יום, הינני אדם ששולט בחייו, אדם פרגמטי. רק בתחום מיוחד, אני אוהב לשחרר מגננות, להרפות מלחץ האישי שלי ביום יום ולהרפות למלכתי את הפות ועקב כך, להרשות לעצמי להיות מובל, נשלט, כלי לעינוג...

החיים הם מסע, אבל מי אמר שאסור ליהנות גם מהדרך ונופיה. מי אמר שחייבים להיות תמיד בשליטה מלאה בחיים ולא למסור שליטה לאדם שכיף לך להתמסר אליו ויחדיו להסיר מסיכות ומגננות ולשוט על פני הדמיון ולנסוק לגבהים של עונג צרוף?

אם בחיים, ביום יום שלנו, אנחנו חייבים תמיד לעשות את ההפרדה, ולדעת את הגבולות בינינו לבין הנורמות (אני כמובן מדבר על נורמות הפולקוויס ולא חלילה על נורמות שחיוניות לפעילותה התקינה של החברה) ולעשות בחירה מודעת אם לפעול בניגוד לנורמה כזאת או אחרת, כאן - בעולם השליטה, אנו בוחרים מראש אם להיות בשליטה שמוכתבת לנו בתפקיד הנשלט, או להכתיב שליטה לנשלט. אנו בוחרים את הצד, אם להיות בצד של מכתיב הנורמות, או בצד של מתמסר לנורמות ויחדיו, אנחנו יוצרים עולם משלנו בזעיר אנפין.

קצת אירוני שהאסקפיזם שלי מלשלוט בכל דבר, זה להיות נשלט, מובל, כלי לעינוג, אובייקט, כאשר כמובן יש קווים אדומים שמכובדים על ידיי שני הצדדים.

כשאני תחת כובע נשלט, כל מה שחשוב לי זה להעלות חיוך מדושן עונג על שפתיה. אינני דוהר אל מטרה מסוימת, היא איננה חייבת "לגמור", היא איננה חייבת לי דבר כלל וכלל,  מלבד להרשות לי לגעת. באשר למלכה, עליה להרגיש חופשיה לבקש, לכוון, וליידע אותי מדי פעם ולו במשוב קטנטן בצורה של צליל, תווי פנים, חיוך, אנחה, כל דבר שרק יאמר לי הקטן, הכלי שנחבא אל הכלים - אתה בדרך הנכונה. אי אז אזכה אני להנות מנוכחותה האותנטית, הספונטנית, החופשייה, ללא שום ציפיה מצידי. היא תדריך אותי בצעידה איטית בדרכי עינוגיה ואין צורך בניצוצות וזיקוקים, או בתרועות ניצחון.. כדי לחגוג את המעמד. אני שלה והיא המלכה שלי.