פורים בפתח וכשפורים מגיע... אני חושב על פסח... וכל שנה אני כל כך שמח, שהם, אבות אבותינו, לא אכלו במדבר שבעה ימים חצץ...
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, טוב אני לא הייתי אז, באותה התקופה:
כנגד זה שלא יודע לשאול,
כנגד זה שלא מפסיק לשאול,
כנגד זה שחס וחלילה לא יוריד אותך לשאול..
וכנגד זה שרק יודע לשלול...
אגב, אם פורים בפתח ואוטוטו "נהפוך הוא", שמעתי על מישהו שהולך להתחפש לארון כי כולם היום יוצאים משם והוא החליט לחזור, לא בתשובה, לארון, יותר פשוט, ואין יותר מקובע מזה.. אני כבר פוחד לחפש את האפיקומן בארונות, שלא אמצא שם מישהו מסתתר, בין הקולבים... פעם חשבתי שאם אדם יוצא מהארון, זה רק בגלל שהוא לא הסתדר עם הנפתלין.
איזה דור אנחנו? אנחנו דור הנינג'ה, המכשיר הזה שמחליף את המיקרו, דור הנינג'ה והצ'יפרלקס... אנחנו חיים בתקופה של אינסטנט, אמרת משפט של יותר מארבע מילים, אתה "חופר".
לאן כולם בורחים? כולם רק רוצים לצאת... לצאת מהארון, לצאת מהקופסה, לצאת להפגנה ואלו שלא יוצאים, חוזרים, אחד חוזר בתשובה, אחד למזרח, ואחד לאשפוז - עוד צעיר חסר מנוח...
אפרופו פסח וקושיות, למדתי מניסיוני שהתשובות המוצעות במקרים רבים בחיינו, פוגעים בעוצמתה וביופייה של השאלה, ובעיקר של שאלת השאלות, זאת שתוהה אחר המשמעות לחיינו...
פעם היה לי ויכוח על זה עם נהג מונית חוזר בתשובה. מבחינה מסוימת הבנתי אותו, כי שם, בדרך חזרה, לא מפעילים מונה.
הוא התחיל לצטט לי פסוקים, האנטי ספאם שבתוכי החל לפעול... רציתי לשאול אותו, האם אין לו תשובה מהמקורות, אבל המקורות שלו, פרי הניסוי, התהייה והטעיה שלו. עם כל הערכתי ואהבתי למסורת, לשורשים, אדם אינו פטור מלתת חותם נעלה אישי משלו לניצוץ האלוהי שבו!
למה שיטרח לצאת לדרך כאשר המציאות מוכתבת לו כביכול בסדר מופתי, שחור ולבן, מצוות עשה ואל תעשה, מותר ואסור, ממש סדר בבלגן. דת ללא דעת, הרי היא ככת! אתה אמור לציית באופן עיוור ולא להפעיל שיקול דעת ואם אין שיקול דעת ואין בחירה, אין ניסוי, אין תהיה וטעיה, אין התפתחות, העיקר שאתה באזור הנוחות, אך אט אט, בחדרי החדרים של נפשך, אחרי תקופת מה של זיכוך והתלהבות, חוסר הסיפוק וחוסר המנוחה יהיו מנת חלקך.
כמה פעמים בילדותכם התעצבנתם כשאמכם או מישהו מבני ביתכם ניסה לעשות לכם סדר בדברים שלכם? עם הבלגן שלכם מצאתם בקלות יותר את החפצים שלכם בשעה שהייתם זקוקים להם, מאשר שמישהו הכתיב לכם את הסדר שהתאים לו.
כך גם חיינו, איך שנסדר את המיטה, כך נישן בה, לפחות נשתדל לישון בין לבין... אף אדם לא יכול להכתיב לנו את הסדר שלו, את הדרך שהוא רואה את פני הדברים...
הדרך אל המהות, תורמת את חלקה למשמעות, למשמעות של היותנו כאן ועכשיו בקשרים כאלו ואחרים עם נשמות אחרות בחיינו..
אל תסתפקו בפירורי החמץ לאורו של נר דועך, אלא פרו ורבו בראש ובראשונה את עצמכם, בדרך אל הנחלה המובטחת!
מוסר השכל: עדיף לשהות בשאלה, להכיר את המתח בחיינו ולהבין שכמו בתורת החשמל, כך גם בחיינו, ללא מתח, אין אנרגיה ואל לנו להסתפק בתשובות של אחרים, שהינן כביכול בגדר עגל זהב, אבל לא כל מה שנוצץ הוא זהב אמיתי, ועד מהרה עלול להשחיר...