זהו זה...
חג הפסח מתקרב בצעדי ענק. נסב כולנו אל שולחן הסדר, נקרא את ההגדה, נקשה קושיות, ממש "נעשה ונשמע".
עתה עתה כולנו בני חורין...האמנם?
חלקנו כמה כל השנה אל החורים שמובילים אל הארץ המובטחת.... חוגגים את שלושת הרגלים ונכספים אל בין שני רגלייה, אל אותו נאות מדבר שוקק חיים...תשוקתה ותשוקתנו הולכות יד ביד, או שחלילה נעמוד בפני שוקת שבורה... נצא בשן ועין וידינו על התחתונה.. לא על תחתונה שלה, אלא על שלנו, על "המידלדל"!
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם ו...שאינו יודע לשאול, אותו הייתי רוצה לראות במו עיניי, זה שאינו יודע לשאול גם כאשר הוא נשאל שאלה כזו או אחרת... גם כאשר הוא מסב אל שולחן ליל הסדר בלילה שהכי לגיטימי להקשות קושיות....
אם בשאלות עסקינן... גברים רבים פולטים כאשר עוברת ברחוב לנגד עיניהם עלמה צעירה ושופעת, עטירת חזה ונדיבת מחשוף: "WHY, WHY, WHY"...
בהקשר זה נשאלת השאלה: האם אותם גברים נחשבים כאלה אשר "אינם יודעים לשאול", או שמא מתקשים הם רק ב-"WH QUESTIONS"?
נשב יחדיו אל שולחן הסדר ונרבה בסיפור יציאת מצרים.
"LET MY PEOPLE GO", ביקש משה מפרעה ופרעה על שלו עומד... ואז באו המכות, עשרה במספר: דם, צפדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, בכורות.. עד אשר התרצה פרעה לשחרר את בני ישראל לחופשי.
והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא אחד בכל יום ויום משפיע בכל רגע ורגע על החלטותינו שלנו רק שבמקום "GO" עברנו ל-"COME", אחרת... הלך עלינו!