(לא הכי אוהבת את הפוסט הזה.. אבל משאירה בינתיים).
*רואים קצת טלויזיה אצל היזיז*
"חשבתי על משחק נחמד."
"מה הפעם?"
"מספרים ושמות. מכירה? כמו סטריפ פוקר, רק עם מספרים. ובלי הפוקר."
"נשמע מעניין, אני דיי טובה במספרים."
"ועם תוספת קטנה."
"תיארתי לעצמי."
"המנצח בכל סיבוב כותב על השני מילה בטוש. משהו שמתאר אותו"
"יש לך פה טוש?"
"יש הכל. תתחילי את בלבחור מספר. ליידיז פירסט."
"אה אני ליידי? טוב לדעת. אז שש."
"לא עבד לך הפעם. שבע, ניצחתי."
"אממ.. זה לא היה הכי הוגן."
"אלו החוקים. רוצה לבחור מה תורידי או שאני אבחר?"
"תציע אתה ואני אשקול.. בחיוב."
"אני מציע.. חולצה."
"ההצעה התקבלה :)"
היא פותחת את הכפתורים לאט כמו חשפנית מתלמדת, מורידה ומחייכת לעברו.
"יפה. ועכשיו תורי."
הוא רוכן קדימה, מצייר באיטיות מתחת לצוואר שלה, מעל החזה, באדום. מילה אחת, ארבע אותיות.
"מה כתבת? קשה לי לראות ככה."
"תסתכלי במראה."
היא מציצה בזכוכית, קוראת לאחור. מצחקקת.
"טוב נו, זו לא בדיוק מחמאה אבל אני אוהבת כלבים. ואולי יש אנשים בעבודה שחושבים שאני כזו למרות שלא באמת נראה לי כי אני נחמדה לכולם."
"אז תהיי נחמדה ותמשיכי. איזה מספר?"
"שוב אני?"
"המפסיד בוחר ראשון. כבוד לחוקים, גברת עורכת דין."
"אמממ... מיליון?"
"שני מיליון.. את לא לומדת. מה את מורידה?"
היא קמה ומורידה לאט את המכנסיים, נשארת בתחתונים וחזיה אדומים (סט כמובן).
"רגע. תעמדי שנייה, עם הגב אליי."
הוא קם ורושם עליה מילה ארוכה. היא נזכרת שהיו משחקים במשחק הזה, בגרסה התמימה שלו, בתור ילדים, כשהיו צריכים לנחש את המילה.
"אממ זיהיתי "ש" בהתחלה נכון? "ואז נראה לי "ר", ואולי "י" או "ו" באמצע, בסוף "ה?"
"את באמת מוכשרת בזה."
"אז מה כתבת?"
"תנסי לנחש, אמרת את האותיות הנכונות."
"אממ... שרפובה?! (צוחקת)
"מה הקשר? מילה שמתארת אותך. את יודעת קצת ערבית לא?"
"אהה.. נראה לי שהבנתי. אבל יש שתי אופציות שאני יכולה לחשוב עליהן".
"גם אני התלבטתי. בחרתי בעדינה יותר. אולי בהמשך ארשום גם את השנייה"
"מי אמר שתמשיך לנצח?"
"יש לי הרגשה כזו. רוצה לראות?"
"אמממ.. אינסוף!"
"אינסוף ואחד. את מתעקשת להפסיד."
"אוף. חזיה?"
היא מורידה אותה בעדינות ומניחה בצד.
"שתי מילים הפעם, לאור הנסיבות. אחת בכל צד של הפה."
הוא רושם והיא הולכת לבדוק במראה. מסתכלת ומסמיקה קלות.
"אממ, לא הייתי אומרת שאלו מילים שממש מאפיינות אותי כבן אדם..."
"אלו לא פעולות שאת עושה?"
"לפעמים אבל.. זה לא מי שאני.."
"לפעמים, כלומר כמעט תמיד?" (מחייך)
"אממ, תכלס."
"אז זהו, זה מה שאת. נמשיך?"
"יודע מה, אולי פשוט תכתוב עלי וזהו? יהיה יותר פשוט."
"לי אין בעיה. על המצח הפעם."
"קדימה, לכי תבדקי."
"אהה, אז אני רואה שאתה גם יודע אנגלית."
"את המילה הספציפית הזו אני מכיר והיא בול את. לא ככה?"
"Oh well. לא יכולה להתווכח עם זה. אבל זה דיי ההיפך מליידי."
"לגמרי. מתאים לך דווקא. רוצה שנשאיר אותן שם?"
"לא יודעת לגבי זה.. נראה לי קצת בעייתי. אבל בינתיים אפשר לצלם למזכרת".
"בהחלט כדאי. אבל לדעתי יותר מתאים שתהיי על הברכיים."
"כנראה שאתה צודק."
היא מתכופפת לרצפה והוא מתקרב ומצלם אותה צמוד מלמעלה, מחייכת אליו בשובבות.
"את נראית מעולה מהזווית הזו. סיבוב אחרון?"
"אממ.. אני אחזור לשש."
"חמש. היה לך מזל הפעם!"
"אז אני בוחרת מה תוריד?"
"אני בטוח שתבחרי נכון.. :)"