לאחרונה הגיע הסרט החדש והמעניין הזה לפלטפורמות הטלוויזיה, ונראה לי שהוא בגדר צפיית חובה, או לפחות מאוד מומלץ, לחברי הקהילה כאן (ואולי גם לציבור הכללי כי הוא באמת סרט טוב מאוד). ניקול קידמן, שחקנית מעולה בהופעה אדירה ונועזת ועם גוף אלוהי גם בגיל 56, מגלמת מנכ"לית של חברה ניו יורקית גדולה, נשואה באושר ואמא לשתי מתבגרות. אבל כמו שאפשר לנחש לא הכל ורוד בגן עדן: מתברר כמובן מייד שהסקס הזוגי, שהוא אמנם ונילי אבל נראה מלא תשוקה, לא עושה לה את זה, לנוכח המשיכה הלא ממומשת שלה להיות סאבית ונשלטת במיטה, שאותה היא מסתירה מבעלה (אנטוניו בנדרס). הנטייה הזו מתגלה, דיי במהירות ובקלות (שהיא לא לגמרי אמינה), על ידי מתמחה חתיך, צעיר ושופע ביטחון שזה עתה הגיע לחברה שלה, והשניים פוצחים ברומן בדסמי לוהט ומסוכן מאוד, בעיקר עבורה. בסצנה שצירפתי, לדוגמא, היא מסמנת שהיא נכונה להתמסר לו באמצעות שתיית כוס חלב בפני כל עובדי החברה.
הסרט משלב בין כמה נושאים שבהם עסקו לא מעט יצירות הוליוודיות קודמות: הראשון, קשר בדסמי בין אישה שמגלה את המיניות שלה לבין גבר חתיך ומנוסה ("50 גוונים של אפור" כמובן, "המזכירה" עם מגי ג'ילנהול וג'יימס ספיידר, ואם חוזרים אחורה גם "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", עם קים בסינג'ר הבונד גירל ומיקי רורק). השני, רומן פתאומי והרסני בין אישה נשואה ומבוגרת יותר לגבר צעיר וחתיך (הדוגמא הבולטת היא אולי "בגידה" עם דיאן ליין המהממת וריצ'רד גיר). על אף שהנושאים כבר מוכרים והדמויות עשויות להיות שבלוניות, הקומבינציה בכל סרט היא קצת שונה, והייחוד במקרה הזה הוא כמובן היפוך התפקידים: האישה היא שנמצאת בעמדת כוח ושליטה כלפי הגבר במציאות הרגילה של יחסי העבודה (ובכלל במקום מבוסס יותר בחיים), בעוד שבמיטה היחסים ביניהם מתהפכים. לכך מתווספת העובדה שהמעמד שלה כמנהלת בכירה, שגם נשואה ובוגדת, דווקא מעניק לצד השני כוח ויתרון שהוא יכול לנצל. לא למותר לציין שבניגוד לסרטים האחרים שגם עוסקים בפנטזיות נשיות לכאורה, את הסרט הזה ביימה אישה (הבמאית ההולנדית המצוינת הלינה ריין), למרות שאני אישית אף פעם לא אוהבת להתעסק בזהות של היוצר/ת אלא רק ביצירה עצמה.
אז הסרט עוסק ביחסי כוח ומאבקי שליטה באופן אינטליגנטי ומורכב שמעורר שאלות מעניינות: האם כניעה, השפלה וויתור שמגיעים מתוך רצון, הם למעשה, בהפוך על הפוך, ביטוי של שליטה? במילים אחרות, האם ויתור על כוח הוא גם כוח? האם יש כאן הבדל בין נשים לגברים? והאם הבעל האוהב והרגיש, שבאמת בטוח שהוא מתחשב ועושה הכל נכון, מתעלם בעצם מהרצונות האמיתיים של אהובתו ולמעשה מבטל ומדכא אותה? או שאולי זה גזלייטינג והאשמה של הקורבן? דרך אגב, הבחירה דווקא ב"מאהב הלטיני" אנטוניו בנדרס לשחק דמות של גבר עדין ולא מצ'ואיסטי שלא יודע לספק את אשתו (וגם לא יודע שהוא לא יודע) היא מקורית ומבריקה כשלעצמה.
הסרט הזכיר לי שלפני כמה שבועות קראתי פוסט עצוב מאוד שכתבה ישראלית נשואה שנסחפה לרומן דומה עם גבר לא מרשים שפגשה ברשת. היא לא האמינה על עצמה, וגם בעלה – שהיה בטוח שהכול טוב וכשסיפרה לו רק שאל בתדהמה: "למה עשית לנו את זה?" – לא האמין. אבל אותו מאהב ידע להוציא ממנה מיניות זנותיות שהודחקה עמוק ושלא ניתן היה לתת לה ביטוי במסגרת הנישואין, אז ברור שסיפורים כאלו מתרחשים באמת.