יומן של רגעים

מצד אחד משפחה גדולה זה כמו שבט. תמיד יש אנשים מסביב, ואתה לא מרגיש לבד בעולם הזה.

יש מי לשבת איתו, לדבר ולרכל על דרמות.

מצד שני, זה גם מתיש. אני אוהב את השקט שלי, את הזמן שלי לבד.

כשאתה בתוך שבט, הפרטיות זה מותרות.

אני גם מוצא את עצמי מגביל את ההתנהגות שלי ולא באמת יכול להיות "אני".

חשוב לי מה הם חושבים עליי, יותר מדי אולי וזה יושב לי בראש. תמיד יש מחשבות של "מה יגידו?" או "איך זה ייראה?" מולם.

בסהכ זה נחמד שיש אנשים מסביב, אבל לפעמים אני חושב על איך זה יהיה להיעלם רגע. פשוט להיות לבד, בלי רעש, בלי דעות, רק אני עם עצמי.