אני משתדל לכתוב בבלוג כל יום.
אני באופן כללי נוטה לשתף ברשתות החברתיות הרבה מהתחושות שלי, חוויות שיש לי, קשיים שאני עובר. מבחינתי זהו סוג של טיפול, שעוזר לי להיפתח כלפי דברים שאני עובר ומרגיש נוח מספיק לשתף אותם עם השאר.
למרות שלא הרבה אנשים קוראים את מה שאני כותב (לפחות מאיך שאני רואה בהתחשב בכמות הלייקים שאני מקבל לעומת אחרים), אני בעיקר כותב את זה בשביל עצמי, בשביל שיהיה לי משהו שאוכל להגיד ולשתף עם השאר.
מאז שהתחלתי את תהליך הכניסה לבדס"מ, אני מרגיש הרבה יותר חופשי ופתוח לדבר על הרגשות שלי כלפי שליטה נשית. אני זוכר שלפני שנה היה לי מאוד קשה לדבר על זה, ברמה של מובכות ובושה כלפי הנושא (למרות שעד היום אני מרגיש מובך כלפי מיניות). אפילו לא הצלחתי להוציא את המילה "שליטה" מרוב פחד כלפי זה.
כשהתחלתי את הטיפול דרך המרכז למיניות אלטרנטיבית, והלכתי ליותר מאנצ'ים (ופעם אחת בדאנג'ן), אני הרגשתי יותר בנוח להיות חלק מתוך משהו שאני מרגיש שייך אליו. במשך הרבה זמן לא הצלחתי למצוא קבוצה שאני יכול להזדהות איתה או להרגיש חלק ממנה, ועכשיו אני מרגיש שמצאתי את זה.
אני חושב שגם אם יהיה גורם זדוני שירצה "להוציא אותי מהארון" ולחשוב את הנטיות שלי, לא ממש יהיה אכפת לי מזה. זה מי שאני, ואני לא אמור לפחד מזה.
עם זאת, עדיין אני חווה קשיים בדרך, ולמרות שאני מנסה להיות מאוד כנה ומכבד כלפי אחרים, אני יכול ליפול בדרך ולפגוע באנשים אחרים מבלי שהתכוונתי לכך. אני גם מודע לסיכונים שיש בבדס"מ, מודע לכך שיש אנשים שמנצלים לרעה, שלא לוקחים בדס"מ בצורה מכבדת ורצינית, ואנשים עם גישה רעילה כלפי זה. אני עדיין לומד, ועדיין חסר ניסיון, אבל אני שמח שהקהילה היא ברובה תומכת ועוזרת אחד לשני, ואני מרגיש שעם הזמן, כשאני אהייה יותר מעורב בה, אני ארגיש במקום הרבה יותר שמח, ואהייה יותר שלם עם עצמי.
